ראש השנה לבתי הספר וראש השנה לשנים קרובים מאד זה לזה, ובמיוחד בשנה מעוברת כמו תשע"ו. חלקינו מחמת הסתיו (עם הענן ועם הרוח המייבב), חלקינו מחמת חגי תשרי, וכנראה בעיקר בשל הצירוף המוצלח שבין השניים - עסוקים בחשבון נפש ובמחשבות על תיקון.
יש שמעשה שנועד לתקן דווקא פוגם ומעמיק את הקלקול. דוגמא מקראית מובהקת לכך, היא מלחמת האחים שפרצה בין שבט בנימין לבין שאר שבטי ישראל, עליה מסופר בשני הפרקים האחרונים של ספר שופטים. עם סיום המלחמה הסתבר לשבטי ישראל, מתוך בכי גדול, כי מכל שבט בנימין, שבו הם נלחמו, לא נותרו אלא שש מאות איש. כל השאר הוכחדו במלחמה. מה נעשה, שואלים עצמם השבטים, כדי שלא ייגדע שבט מישראל. ו... מצאו "תיקון" - נצא לעוד מלחמה, הם מתכננים, והפעם כנגד העיר (הישראלית) יבש גלעד, שלא הצטרפה למלחמה בבנימין. נהרוג בהם לפי חרב גם את הנשים והטף, ונשאיר מהם רק ארבע מאות נשים בתולות. הן תוכלנה להינשא לבנימינים ששרדו. אבל מלאכת ה"תיקון" לא נשלמה במעשה זה; עדיין נותרו מאתיים מבני בנימין ללא נשים. גם כאן נמצאה הדרך לתיקון - בני בנימין יוכלו לחטוף להם נשים המחוללות בכרמי שילה בימי חג קיצי קדום. עכשיו הכל דבש!
מערכת החינוך הישראלית עוברת אין ספור "תיקונים" באמצעות רפורמות ושינויים. מאות מיליוני שקלים נשפכים על הרפורמות הללו; הן מתחוללות במהירות הבזק בידי שרי חינוך היודעים כי זמנם קצוב. מאד. כך למשל, מאז הרפורמה שבה נוצר היצור הבעייתי הקרוי "חטיבת ביניים", התחוללו עוד רפורמות שפגעו מאד בכוונה הבסיסית והמהותית של הרפורמה הראשונה: ליצור רצף שש שנתי - מכיתה ז' ועד כיתה י"ב. הרפורמה האחרונה באשר למעמד המורה ושכרו מחבלת ברצף זה במיוחד, משום שנקבע כי מעמדם הפרופסיונלי של מורי חטיבת הביניים הוא על פי קני המידה של אופק חדש, ואילו של מורי החטיבה העליונה על פי אלה של "עוז לתמורה". משמעות הדבר - שעות הוראה שונות הקובעות את היקף המשרה, תנאי פנסיה אחרים, שכר נבדל ועוד.
מיליארדים של שקלים נשפכו על מיחשוב, על מקצועות חדשים על חשבון הקצאת שעות לקיימים, על מאה מושגים, על מיצ"בים, על "למידה משמעותית" ועל מה לא. בתי הספר והמורים נדרשים להיערך בכל פעם על פי שיגינותיו של שר חינוך זה או אחר. השר החדש מביא עימו יועצים ודרכי התערבות כוחניות יותר ופחות, בוחש בעזרת פקידיו ומפקחי המשרד, כל פעם מחדש, בחשיבה הפדגוגית ובמרקם של חיי בית הספר. אף ששרי החינוך לדורותיהם מחוללים טלאי על טלאי "מהפכות" ו"רפורמות", נדרשת מערכת החינוך כל הזמן הזה, כך מסתבר, לעוד ועוד שינויים ולהתערבויות מרעישות של השר הבא.
אולם תיקונים אלה מפנים את המשאבים והאנרגיות למקום הלא נכון. המערכת זקוקה לתנאים הבסיסיים ביותר שאין לה: כיתות שהן באופן משמעותי יותר קטנות, מספר שעות סביר לכל מקצוע (כולל מקצועות הרוח והיהדות בחינוך הממלכתי), העלאת שכר המורים ושיקום כבוד המורה וכללי ההתנהגות בבית הספר. זהו מהלך ארוך טווח, אבל היחיד שיכול אולי לסייע ולהביא מזור למערכת החינוך הישראלית. לשם יש להפנות את המשאבים ואת כוח העשייה. האם יקום אי פעם השר שייערך לתיקון שלא הוא ייהנה מפירותיו?
הכותבת היא חברת סגל במכון הרטמן וחברת מערכת במיזם 929.