פעולה לחבריא ב' על עשרה בטבת
כדי להבהיר את הפעולה יותר רצוי להסתכל בגרפים הציורים המצורפים אליה בחוברת כסלו טבת התשס"ג
המטרה:
החניך יבין כי י' בטבת, תחילת המצור על ירושלים, זה למעשה התאריך של תחילת הנפילה של עם ישראל למשך הגלות כאשר השואה למעשה מסיימת את סיום הגלות ואת הצורך להתעלות חזרה למדרגת בית המקדש- מדרגת החיים.
מהלך הפעולה:
1) מהו יום י' בטבת
2) השואה שבשואה
3) מהלך ההסטוריה- דגש נפילת עם ישראל בגלות- כגוף ללא נשמה
4) לא להיתפס לחיצוניות- התרוממות
5) נקודת מוצא- בית מקדש- חורבן
6) נקודת שאיפה- בית המקדש- גאולה
שלב א'- מהו יום י' בטבת
נסביר לחניכים מה למעשה התאריך י' בטבת מציין
(ניתן לכתוב את הדברים על שמניות בריסטול ולהניח במרכז החדר לאחר שהחניכים יענו בעצמם על מנת להדגיש זאת ולמלא את החסר)
י' בטבת- תחילת המצור על ירושלים
ויהי בשנת התשעית למולכו. בחודש העשירי בעשור לחודש בא נבוכדנצר מלך בבל, הוא וכל חילו, על ירושלים ויחן עליה ויבנו עליה דיק סביב ותבא העיר במצור..ותבקע העיר
(מלאכים ב, כ"ה)
ויום הקדיש הכללי- תיקון הרבנות הראשית לישראל לכל ההרוגים בכל הדורות שמקום קבורתם לא ידוע .
שלב ב'- השואה שבשואה
המדריך ידגיש לחניך את האסון שבשואה תוך כדי שימת דגש על הנקודות הבאות-
כשהולכים למצעד החיים בפולין עומדים היכן שעם שאתה חלק ממנו נרמס, זהו למעשה הקושי הגדול- לא רק הכאב אלא כאב הרמיסה, שנעשה מתוך רשעות לשמה-
להראות תמונות מהגטאות ולספר סיפורים כואבים.
חשוב להדגיש שהסבל הוא קרוב ויש לנו את הזכות לשמוע עליו כדי להמשיך ולהעביר את הכאב של העם.
שלב ג'- מהלך ההסטוריה
מתוך הכאב הזה אנו למעשה רוצים לראות-
מציירים את הגרף בלי לשים שום פרט מלבד בית המקדש.
נותנים לחניכים להניח על הגרף את האירועים הבאים לפי סדר היסטורי.
חורבן
מסעות צלב
גרוש ספרד-אינקביזציה
שואה
שלב ד'- התרוממות
אני רואים שעם ישראל יצא מהבית מבית המקדש נפל בחורבן ובמשך הגלות סבל תמיד.
בשלב זה של הפועלה כדי לפרט לחניכים מעט יותר על מסעות הצלב ועל גירוש ספרד כדי שהם ידעו יותר על הנושא (לבקש מהם לספר מה הם יודעים על זוועות התקופה)
אנו רואים שעם ישראל סבל סבל אמיתי במשך כל הגלות (למעט תקופות קצרות). אנו נדרשים לדעת את הסבל ולהכיר אותו , אבל יותר מזה אנו נדרשים להתרומם בגדול על ההסטוריה- מה דורשים ממני, מי אנחנו, מאיפה אנחנו ולאן אנחנו צריכים לבכות ולכאוב, בתשעה באב זה מה שנדרש מאתנו מבחינה אמיתית. אבל למה לבכות ? כי אנחנו מבינים מה חסר. לא כי הרביצו לנו- זה כאב חיצוני, אלא כי מעכו אותנו- וזה כאב פנימי- מעכו ורמסו את נשמתנו במשך 2000 שנה כי אנחנו לא אנחנו- אנחנו לא במקום שלנו, ואת זה למעשה אנחנו כואבים.
-חשוב להדגיש כמשל לאדם שמת וגופו מתפורר- המהר"ל אומר שכך עם ישראל. בגלות יצאה השכינה מעם ישראל והעם נשאר ללא נשמה וכמו שגוף ללא נשמה הוא פגיע וניתן לרמוס אותו כך גם עם ישראל כאשר הנשמה השכינה איננה עמו ניתן לרמוס אותו ולפגוע בו.
כדי שאדם ידע להעריך משהו הוא צריך להבין כמה קשה בלי המשהו הזה-
(להוסיף לגרף את הקמת מדינת ישראל)
שלב ה'- נקודת מוצא- בית המקדש- חורבן
זכינו לתחייה לאומית, ואנו הולכים ובונים את ארצנו, ובונים בה. אבל תחייה זו חייבת להתרומם לתחיית הקודש. לכן צפייתנו הפנימיות לראות את בית המקדש על מכונו, כוהנים בעבודתם ולווים בדוכנם במעמדם, היא היסוד הפנימי המעמיד את כל תחייתנו.
ועל אף שאיננו מבינים את כל העניינים הקדושים הללו, אנו מאמינים שהמקדש העתיק יהיה חדש לעד.
נתמלא בזיכרונות של עברנו הגדול, כדי שיוכל להתייצב לפנינו חיזיון העתיד עוד יותר גדול. ומתוך צפייה לו למרחוק, נזריח חיים בתוך חיינו העכשווים, אומץ וגבורה לבניין העם והארץ., לריבוי אהב ה בין אדם לחברו וריבוי אמונה.
"אם נחרבנו, ונרחב עמנו, על ידי שנאת חינם, נשוב להבנות, והעולם יבנה עמו, על ידיד אהבת חינם" (אורות ג' שכד)
למקדשך תוב – הרב אבינר
את מדרגת בית המקדש יש להבין- זוהי מדרגה עילאית שקשה לחיות אותה בהסתכלות חד פעמית.
בית המקדש הוא למעשה מדרגת החיים אותה ה' דורש מאתנו לחיות, מדרגה מוסרית עלינה. כשעם ישראל במדרגה זו, ראוי הוא לבניין בית המקדש. כשעם ישראל ירד ממדרגתו, אינו ראויה ולכן חבר הבית. החורבן מסמל נפילה פנימית נשמתית.
נקודת המוצא שלנו בהסטותיה היא גבוהה- מדרגת ביתה מקדש.
שלב ו'- נקודת סיום- בית המקדש- גאולה
נפלנו, אך פנינו קדימה למדרגת חיים של בית המקדש. אנו צריכים להתרומם, להתעלות ולהתקדש.
לרומם את עם ישראל למדרגה של "ונהרו אליך כל הגויים" – " ונתתיך לאור לגוים" (ישעיהו מ"ט, ו') (פירוש- אעשה שיבואו הגויים אליך ללמוד ממך יראת ה'). לא רמיסה אלא אחדות שלמה שכולם באים מתוך אחדות ורצון להידבק במוסריות האלוקית העליונה. בהקמת המדינה- חזרה אלינו השכינה הנשמה, צריך להמשיך לרומם את הנשמה עד מדרגת בית המקדש.
* המלצה- למצוא מישהו שאפשר להרחיב איתו את נושא המקדש או ספרים (למקדשך תוב- הרב אבינר, לחיים בירושלים- הר' חיים קרמן ועוד) *