לא קם בבוקר

הבן לא קם בבוקר. הוא הולך לישון בשעות הקטנות של הלילה, וקם בשעות אחר הצהריים. הוא שוכב במיטה כמו בול עץ, אדיש להפצרות הוריו. חולף "זמן קריאת שמע" ואין זה מדרבן אותו לקום. זה קורה פעם אחר פעם. לכן, הגיעו הוריו למסקנה שהתנהגותו היא "הכרזת מלחמה"...

חדשות כיפה הרב אלישע אבינר 15/10/04 00:00 ל בתשרי התשסה

הבן לא קם בבוקר. הוא הולך לישון בשעות הקטנות של הלילה, וקם בשעות אחר הצהריים. הוא שוכב במיטה כמו בול עץ, אדיש להפצרות הוריו. חולף "זמן קריאת שמע" ואין זה מדרבן אותו לקום. זה קורה פעם אחר פעם. לכן, הגיעו הוריו למסקנה שהתנהגותו היא "הכרזת מלחמה", המחייבת אותם "להיכנס בו בכוח" ולנער אותו, על מנת להחזיר אותו לתלם הישר.

הורים רבים מתמודדים עם תסריט זה או עם דומים לו. זהו מצב מתסכל ומייאש, המעורר כעסים רבים כלפי הבן. קשה להיות אדיש כאשר הבן היקר והחביב מגלה סימנים של התנוונוּת נפשית, רוחנית ודתית. טבעי הדבר שהורים מסורים חפצים לראות בן חי ותוסס, חרוץ ונאמן להלכה, ולא סמרטוט הסרוח על מיטתו.

מהי התגובה הרצויה? קיימים סוגים שונים של משברים הפוגעים בקימה הסדירה בבוקר. יש נערים שעצלנות מרתקת אותם למיטה החמה והנוחה עד שעות אחר הצהריים. יש נערים שאינם קמים בגלל עייפות. ויש נערים, שאין להם לְשם מה ועבוּר מה לקום, לכן הם אינם קמים. לא עצלנות ולא עייפות אלא ייאוש.

א. עצלנות. עסקנו בכך בפינה הקודמת.

ב. עייפות. יש נערים שאינם קמים בגלל עייפות, הם מבלים עד השעות המאוחרות של הלילה, ומשום כך מתקשים להשכים בבוקר. זו תוצאה טבעית: מי שעייף, קשה לו לקום בבוקר. לכן, לא תצמח תועלת מרובה ממלחמה נגד העייפות העצמה. אם הגורם לסירובו של הנער לקום בבוקר הוא עצלנות, צריך ללחום נגדה, לנקוט בשיטה של חיזוקים, תמריצים ונדנודים, על מנת לתת לנער כוח להתגבר על עצלנותו. אבל אם הגורם הוא עייפות בגלל שינה מאוחרת, לא יועילו התמריצים והחיזוקים, ואף לא דרכי ההסברה והדרשות הארוכות על חשיבות הקימה בבוקר, הם לא יבטלו את העייפות ולא יוסיפו רעננוּת. המאמץ העיקרי צריך להיות מכוון כלפי גורמי העייפות.

הברכה הראשונה של ברכות השחר היא "הנותן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה" (ברכות ס ב), והיא נאמרת בעת שמיעת קריאת התרנגול בבוקר. ברכות השחר הן ברכות ההודאה והשבח לה' (רא"ש שם), ולכן מסיימות ב"הגומל חסדים לעמו ישראל". אכן, ראוי להודות לה' "מלביש ערומים", "זוקף כפופים" ו"עוטר ישראל בתפארה" וכדומה. אנו מודים לה' על כל הטוב אשר גמלנו. אבל, מהי ההודאה בכך שהתרנגול מבשר את בוא היום ומבחין בינו לבין הלילה? ובכלל מיהו ה"שכוי"? רבותינו פירשו שהלב נקרא "שכוי". הלב הוא משכן הבינה, ועל ידי הבינה מבחין האדם בין היום לבין הלילה. לפני ההודאה על סיפוק הצרכים הגשמיים, ואפילו על שלמות התפקודים הגופניים, אנו מודים לה' על מתנת הבינה, השכל, החכמה האנושית. ומהו הביטוי הראשוני של החכמה האנושית? ההבחנה בין היום לבין הלילה! זוהי הבחנה טבעית כל כך עד ששותף לה גם בעל חיים - התרנגול (אף הוא נקרא "שכוי") "מעורר השחר, יש לו בינה טבעית לעמוד על המבחן (= ההבחנה), להבחין בין יום לבין לילה" (עו"ר א עמ' ע).

הבחנה זו מניחה שיש הבדלי זמנים ויש ביניהם הבדלי תפקידים: הלילה למנוחה, והיום לעבודה. הייעוד של האדם הוא לפעול, לעשות, "אשר ברא אלוקים לעשות", ו"אדם לעמל יוּלד". לשם השגת יעוד זה, מחלק האדם את זמנו לשניים: יגיעת היום ומנוחת הלילה. בכך הופכים חיי האדם לרצף אחד, המשרת את המגמה העליונה.

ההכרה בהבחנה בין היום ללילה ובחלוקת התפקידים האנושיים בזמנים השונים, וההכרה שהתביעה לכך עולה מכל הבריאה (קול התרנגול שותף לה) הן ראשית חכמתו ובינתו של האדם. לכן, הן פותחות את "ברכות השחר".

העייפות הנגרמת על ידי שינה מאוחרת איננה רק בעיה "נפשית" אלא גם בעיה "הכרתית", אשר שורשה בהשקפת עולם משובשת. לכן, ראשית ההתמודדות אתה היא עיונית: לימוד מעמיק מהו ייעודו של האדם עלי אדמות, וכדו'. כל עוד הגדרת התכלית האנושית איננה ברורה דיה, גם חלוקת התפקידים בין היום והלילה מטושטשת.

מהפסוק בתהילים "תזרח השמש... יֵצֵא אדם לפעֳלו ולעבודתו עדי ערב" למדו חז"ל שעבודת הפועל מתחילה עם זריחת השמש. זה מאפיין את האדם אשר ישן בלילה ועובד ביום, לעומת רבים מבעלי החיים אשר פעילים דווקא בלילה, כפי שנאמר (שם): "תשת חושך ויהי לילה, בו תרמוש כל חיתו יער. תזרח השמש יאספון, ואל מעונותם ירבצון". חיות היער פעילות בלילה, ושבות לרבצן בבוקר עם זריחת השמש. בדיוק אז, משכים האדם ויוצא לעבודתו. אבל, לשם כך צריך האדם להיות מוּנע על ידי תודעת שליחות, למלא את תפקידו בעולם, לפעול ולעבוד עדי ערב. הוא צריך להכיר בייעודו ובשליחותו בעולם. אבל, אם איננו מכיר בכך שהאדם "לעמל יוּלד", הוא עלול לאמץ דפוסי התנהגות של בעלי החיים - להישאר ער בלילה לשם בילוי, ולרבוץ על משכבו ביום.

על עיקרון כללי זה, העולה מתוך הפסוק, הצביעו חז"ל על ידי פירוש הפסוק כמשל: זריחת השמש היא משל לעולם הבא, הניתן לצדיקים אשר השלימו עבודתם עדי ערב, עד יום מותם. הפשט והדרש לפסוק נושקים. שליחות האדם היא לצאת בבוקר לפעֳלו ולעבודתו עדי ערב, ולשם כך הוא צריך לישון בלילה ולא לבלות עד השעות הקטנות של הלילה .

להמשך המאמר - לא קם בבוקר ב


Notice: Undefined variable: tmpUrl in /srv/sites/kipa.co.il/public_html/incFiles2021/footer.php on line 368

Notice: Undefined variable: tmpUrl in /srv/sites/kipa.co.il/public_html/incFiles2021/footer.php on line 368