טיול שנתי לא מה שחשבתם

תמיד אנחנו רגילים לחוות את הטיול השנתי מהצד הכיפי שזוכה לחופש סוף סוף ורק שמח שלא צריך להיכנס לעוד שיעור משעמם, חשבתם פעם איך זה נראה מהצד של המורה? קל זה בטוח לא

חדשות כיפה מורה צעירה 29/04/15 15:25 י באייר התשעה

טיול שנתי לא מה שחשבתם
SHutterstock, צילום: SHutterstock

אתחיל בסוד הגדול: גם מורה חושש מהטיול השנתי.

זה לא משנה כמה אני צעירה בגילי וברוחי, וכמה אני אוהבת לטייל, וכמה אני מאמינה שטיול רק עושה טוב לכיתה, וכמה שאין שום דבר מאיים מבחינתי במסלול ובלינת שטח... בכל זאת הלב חושש מהמעבר מהכיתה המוגנת והמוגדרת לשטח הפתוח, בו הכל אפשרי.

עוד בסידרה:

מטיילים במרחב, ו"מרחב" זה כמעט כמו "חוסר גבולות": החוקים משתנים, הכל אחרת. הכוחות שנדרשים פה בשטח הם אחרים, ומשהו חדש ואחר יוצא גם ממני וגם מהבנות.

לבושה בחצאית ישנה, חולצה מימי השירות הלאומי ומטפחת בלויה לראשי. עשרות תלמידותיי פזורות לפני ומאחורי בנוף הגלילי, ממלאות את האוויר ברעש של שירים, דיבורים וצעקות "קונטאקט!". ואני מתלבטת - להצטרף לקבוצה ששרה? למשחק? אולי זה יעיק עליהן וצריך דווקא לתת להן קצת לבד? (אבל רגע, מה זה אומר אלי שאני המורה שהולכת לבד בטיול השנתי...?)

אני מתקדמת ורואה את אחת הבנות הולכת לבד. היא ניסתה להצטרף קודם לכן למשחק אבל לא הצליחה להשתלב, והשתמטה לה לקצב משלה. אני יודעת, הסיטואציה הזאת של טיול, של מרחב, לא פשוטה לה בכלל: בכיתה היא כמעט ולא עוזבת את המקום שלה, גם לא בהפסקה. לא פעם היא יושבת לבד במקום בזמן שכולן בחוץ, משחקת בפלאפון או משלימה שיעור או מעסיקה את עצמה בכל דרך אחרת, נמנעת מדיבורים. אני מסתכלת עליה וחושבת שבכיתה, לפחות, ההפסקה תגמר תוך גג חצי שעה ואז בטוח תבוא מישהי ותשב לידה והיא תרגיש פחות מוזרה וזרה. בטיול, לעומת זאת, אין חוקים, וההפסקה לא נגמרת.

האינסטינקט הראשוני הוא כמובן לגשת אליה ולפתוח בשיחה, הכל רק להקל מעליה את ה"לבד" התמידי שהיא נאלצת לחוות. כעבור רגע, נדמה לי שאולי זה לא צעד חכם; אולי לא נכון לשים את עצמי במשבצת שבו חברותיה לכיתה צריכות להיות - זה עלול להדגיש את החוסר, או לחילופין לעודד אותה לפתח בי תלות. זה גם עלול להעצים את הילת "ילדת הכאפות" שגם ככה מקיפה אותה. אוף.

השביל נגמר עם המתיקות של תפילת מנחה של סוף מסלול. השמש טובלת בהרים ואנחנו נוסעות לחניון הלילה. הלילה משחרר המון - בהן וגם בי. המדורה, הקרירות שגורמת לכולנו להתכרבל, הגיטרה. התלמידה הבודדה מהמסלול מצאה חברות לפטפט איתן (הקלה). שאלות באמונה מרחפות באוויר, דילמות מהסניף, צחקוקים על החמוד של השבט (וכמה מבטים מצועפים כששמו עולה לאוויר...). מדהים שהבנות שמתבלטות במהלך כל היום הן דווקא הבנות שהכיתה היא לא תחום הנוחות שלהן: זו עם קשיי הלמידה שיש לה אנרגיה תמיד ולהכל; השתקנית-בדרך-כלל שפתאום מהממת את כולן עם קול מלאכי; המבריזנית הסדרתית שפתאום נראית כאילו יש לה מקום.

פורשת לישון מאוחר ויודעת שבהשכמה מחר הן ישלמו את מחיר השחנ"שים של הלילה, וזה בסדר.

גם מורים אוהבים טיול שנתי, כבר אמרתי?


הכותבת היא בוגרת התוכנית למצטיינים במכללה האקדמית הרצוג
חינוך לומדים בהרצוג. לפרטים הקליקו >>>

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן