לא מזמן קראתי עוד אחד מאותם המוני ספרים החביבים עלי - ספרי העזרה העצמית שעוזרים בעיקר לכותבים שלהם להפוך מאבא עני לאבא עשיר, לגלות את הסוד ולהיות מאושרים (ב-ע') לנצח. הוא נקרא 'דברים שהלוואי וידעתי בגיל עשרים'.
נהנתי. כרגיל. אני מחבבת מאד את הז'אנר, למרות ואולי בגלל שאני יודעת שאנחנו כולם יודעים את כל זה כבר רק מתקשים ליישם, ממש כמו שקורה לנו כשאנחנו הולכים לדיאטנית כשמגיע זמננו, יושבים מולה והיא אומרת לנו לאכול יותר ירקות ופירות, לשתות מים ולעשות ספורט.
ובכל זאת, כשנכחתי במסיבת הסיום של בית הספר היסודי של אחד מילדי, המחשבות שחלפו לי בראש, יחד עם תחושת הצמא, הרעב והצורך באוויר. ככל שהלכה המסיבה והתארכה, נשמעו כולן כאילו נלקחו מכל הספרים הרבים מהז'אנר הזה שדחסתי למוחי לאורך השנים, גם יחד. רובן מחשבות על החיים, על טיפים שיוכלו לעזור לילד הזה (וגם לאחים שבאו לפניו ואחריו) להתמודד טוב יותר (ממני) עם העולם שם בחוץ, שאליו באיזה שהוא אופן הוא עובר עכשיו לראשונה. תובנות אלו, יעזרו לו בוודאי במעבר מבית הספר היסודי, הילדותי, המיועד לילדים, ל'חוות החיות' של חטיבות הביניים והתיכונים ומשם הלאה למקומות קשובים אפילו פחות כמו הצבא, האוניברסיטאות העמוסות לעייפה וחייו של העובד הישראלי, הכורע תחת מיעוט תשומת הלב, הניהול מעל גובה העיניים והשעות הבלתי אפשריות.
אז ילדי השלישי והיקר, אם לקבץ את העצות שתעופפו לי בעת המסיבה בראש לקבוצות, נדמה לי שאפשר לחלק אותן, כמו כל דבר בחיים, לשלושה חלקים: אנשים, הצלחה, וכאבי לב. רגע. כבר מסבירה.
אנשים - כדאי. זה נכון וטוב ומועיל לשמור על קשר עם העולם האנושי המקיף אותך. הטריק הוא באיכות ובכמות. תנסה, אם אפשר ללכת על מעט וטובים. זה מוכיח את עצמו. אם עשית אחרת, ובחרת ללכת על כמויות, תזכור, יש מצב שחלק אוהבים אותך פחות וגם זה בסדר.
הצלחה - חשוב. תתמיד. תתאמץ. תעשה כמיטב יכולתך להיות הגרסה הכי טובה של עצמך שאתה יכול להיות. יש מצב, ואני יודעת שזה לא נחמד לשמוע, שלמרות הכל, ולמרות שעשית הכל נכון, בסוף זה לא ילך ומישהו אחר ייקח את תפקיד יו"ר ועד הכיתה, מנהל הצוות, ראש הממשלה. לא נורא. העיקר שעשית כל מה שיכולת. זה החלק שלך בעסקה. תמיד יהיו אחרים שיהיו טובים יותר, מקושרים יותר, ישרים פחות.
כאבי לב - לא. אני לא אצליח לשמור עליך מהם. הם יגיעו. מבני משפחה, חברים, מכרים, נשים. זה בא עם העניין הזה של לחיות וחלק מהגדרת התפקיד שלנו כשאנחנו בוחרים לקחת חלק. לקחת סיכון. אבל אני סומכת עליך שתוכל להם, לכולם, שתחזור להרים ראש, לחייך, להתגבר ולחזור לאהוב.
אוהבת
אמא
הכותבת היא סופרת ומנחת סדנאות