בחינות וציונים - מדד חיובי ומדד שלילי

ובחזרה להווה. המבחנים, הציונים והתעודות, תורמים לחינוך ויחד עם זה מזיקים לו.

מהי תרומתם? במצב הנוכחי, כאשר כל כיתה מאוכלסת בשלושים עד ארבעים תלמידים, אין למורה כל אפשרות לאתר קשיים לימודיים של תלמידיו ללא עזרת המבחנים. בשיטת החינוך הקדומה, כאשר הרב או המחנך היו אחראים על מספר מועט של תלמידים, קל היה להם לזהות תלמיד המתקשה בלימודיו. אבל, בימינו, כאשר כיתה רגילה מכילה עשרות תלמידים, קשה למחנך ועוד יותר למורה מקצועי לעלות על הבעיות הלימודיות של תלמידיו - קשיים בהבנה או בארגון חומר הלימודים - ולהושיט להם עזרה. התעודה נצרכת על מנת שגם ההורים יהיו מודעים למצב הלימודי של בנם או בתם, ויטכסו עיצות כיצד לעזור להם וכיצד לקדם אותם.

זהו הפן החיובי. אבל יש בו ליקויים רבים, במיוחד ביחס ללימודי הקודש, ללימוד תורה, מפני שהציון נתפס בעיני התלמיד כהערכה על הישגיו הלימודיים. אבל, באמת, הקשר שלנו לתורה איננו מתמקד בהישגים הלימודיים. אחד המרכיבים המרכזיים בקשר לתורה הוא "לפום צערא אגרא", זאת אומרת: העמל, המאמץ. ביחס ללימוד תורה קיימות שתי מצוות: מצות ידיעת התורה ומצות לימוד תורה (ניצול הזמן ללימוד תורה). המבחן שם את המיקוד על הידיעה בלבד, כלומר: ההבנה והזיכרון. תלמיד קשה הבנה צפוי לקבל ציון נמוך גם אם הוא ישקיע מאמצים מרובים לקראת המבחן. על אחת כמה וכמה אם הוא לוקה בזיכרונו. מנגד, תלמיד מוכשר, יקבל ציון גבוה ללא כל מאמץ, גם אם הוא מזלזל בתורה ועוסק בה רק באקראי מתוך ניכור נפשי מופגן. במקרים אלו הציונים אינם משקפים את ההשתדלות האנושית, את חלקנו בתורה, אלא את התכונות המוּלדות שהן מתנה אלוקית.

מי שמחפש עובד בתחום ההייטק, בתחום טכנולוגיית עילית, בוחן את כישוריהם של המועמדים ובוחר את המועמד היותר מבריק, גם גובה המשכורת נקבע כפונקציה ישירה של ה"תוצרת". מנהל בית תוכנה איננו מתחשב במידת ההשתדלות וההשקעה של עובדיו ואינו משלם להם שכר "לפום צערא". הוא מתעניין אך ורק בשורה התחתונה, בהישג. אבל תלמוד תורה איננו תעשיית הייטק. העמל בתורה, גם כאשר הוא איננו נושא פרי, הוא בעל ערך. "לפום צערא אגרא". מדוע? כיון שיש ערך עצמי להתקשרוּת לתורה. לימוד התורה מקדש את האדם, מרומם אותו ומטהר אותו. לימוד התורה פועל פעולה כפולה: הוא מרחיב את הידע התורני והוא משפיע על הפנימיוּת.

ביחס לתורה לא רק הלימוד חשוב אלא גם האהבה: אהבת התורה. היא איננה משתקפת בשיטת הציון הרגילה. על כן שיטת הציון המקובלת לא רק שהיא אינה מהימנה אלא היא עוד עלולה לסלף את היחס הנכון לתורה. היא עלולה לפתח השקפת עולם צרה ומצומצמת כלפי התורה, התוחמת את כל ערכה של תורה רק ללימוד התורה - הידע, ההבנה והזיכרון. זהו נזק חינוכי חמור, ההולך ומצטבר במהלך השנים.

לכן, אסור שתהיה זהות מלאה בין לימוד תורה לבחינות וציונים. חייבים להשאיר חלקים משמעותיים של לימודי הקודש מחוץ למעגל הציונים, נקיים מכל מדד הבוחן את ההישגים הלימודיים.