כיצד לנהוג בנהג שאסור לו לנהוג?

הסיסמה המפורסמת "כששותים לא נוהגים" אינה חלה רק על שתיית משקאות משכרים אשר גורמים לנהג לאבד את אומדן המרחק ולעוד נזקים, אלא על כל מצב גופני או נפשי המסכן את הנהיגה.

חדשות כיפה הרב אלישיב קנוהל 25/02/08 00:00 יט באדר א'

ברור שאסור לאדם הנמצא במצב גופני ירוד לנהוג ברכב, כשקיים חשש שבמצבו הגופני נהיגתו לא תהיה מספיק בטוחה. הסיסמה המפורסמת "כששותים לא נוהגים" אינה חלה רק על שתיית משקאות משכרים אשר גורמים לנהג לאבד את אומדן המרחק ולעוד נזקים, אלא על כל מצב גופני או נפשי המסכן את הנהיגה. לכן, אסור לאדם העלול לאבד את הכרתו במהלך הנהיגה ואין בידו תרופות המונעות זאת לנהוג במצב כזה. ברור שאסור לאדם שראייתו אינה תקינה והתמצאותו במרחב מוגבלת לנהוג במצב כזה עד שימצא לכך תיקון. כמו כן, ברור שאסור לאדם חולה שבאותה השעה הוא אינו מסוגל להתרכז בנהיגה ולשמור על ערנות מספקת לעלות על רכב ולנהוג בו, וכדומה.

השאלה היא מהי רמת החיוב החלה על אדם המודע לבעיה הקיימת והוא רואה שהנהג ממשיך לנהוג למרות המגבלה הקיימת אצלו - לדווח על כך לרשויות המתאימות?

פן נוסף לבעיה - רופא המחוייב על פי הנהלים לשמור על סודיות מטופליו, עד כמה מחוייבות זו תופסת כשלעומתה עומדת המחוייבות לשמור על חיי אדם?


חובה ראשונה שחלה על כולנו במצב זה היא מצוות הוכח תוכיח את עמיתך, ולא תשא עליו חטא. כל מי שיודע על מצב כזה חובה עליו לנסות לשכנע את הנהג שיימנע מנהיגה עד שיטפל במצבו או שיימנע לגמרי מנהיגה. ואל תאמר הוא בוודאי לא ישמע לי, אלא נסה לפחות מספר פעמים לשכנעו, כדברי הגמרא (בבלי, שבת נה,א) "אמר לה (הקבה למידת הדין א.ק): גלוי וידוע לפני, שאם מיחו בהם - לא יקבלו מהם. אמרה לפניו: ריבונו של עולם, אם לפניך גלוי - להם מי גלוי?!"

אם נוכחת שהנהג אינו מקבל את תוכחתך והוא ממשיך בנהיגה, כאן מוטלת עליך חובה נוספת:

כך אומר הרמבם (הל רוצח א,יד) כל היכול להציל ולא הציל עובר על "לא תעמוד על דם רעך"... או ששמע גויים או מוסרים מחשבים עליו רעה או טומנין לו פח ולא גלה אוזן חברו והודיעו...וכל כיוצא בדברים אלו, העושה אותם עובר על "לא תעמוד על דם רעך.

אין בכך משום חשש של לשון הרע וכדומה, כדברי הרב עובדיה יוסף בשו"ת יחווה דעת (ד,ס) המבהיר שאיסור לשון הרע אינו חל אלא "באופן שמתכוון רק להשמיץ את חברו ולבזותו, אבל אם מתכוון לתועלת מסויימת או להרחיק נזק מותר". בהמשך מסתמך הרב עובדיה על הרמבם הנל ומצטטו וממשיך:"...וכן פסקו הטור והשלחן ערוך בחושן משפט (סימן תכ"ו סעיף א).

לכן בנדון שלנו אם החולה במחלה סמויה, כמו מחלת הנפילה וכיוצא בה, מעלים ממשרד הרישוי את דבר מחלתו, כדי להשיג רישיון נהיגה, ויכול להיות שיקבל התקפת המחלה בשעה שהוא נוהג, ועלול הדבר לגרום אסונות בנפש ח"ו, בודאי שחובה ומצווה להודיע למשרד הרישוי על מחלתו של זה, כדי שלא יגרום נזק או סכנה לציבור. ואף הרופא שמוזהר על חוק הסודיות הרפואית, באופן שכזה מצווה עליו להודיע למשרד הרישוי, ואין בזה שום חשש איסור כלל וכלל". וכן כתב בשות ציץ אליעזר (טו,יג;טז,ד) ועוד.

אשר על כן, ברור שעל כל מי שיודע על נהג המסכן את שלום הציבור להזהיר את הנהג מלהמשיך בנהיגה, ואם יסרב, על המוכיח להודיע על כך לרשויות המתאימות.

כל זאת, בתנאי שהדברים ברורים לו, ואין לו ספק בכך שנהג זה לא כשיר לנהיגה. אך אם רק נדמה לו שכך המצב, עליו לברר זאת ביסודיות לפני שיודיע לרשויות ויגרום נזק כבד לחברו. כמו כן יש להדגיש: בינו לבין חברו תמיד ראוי לברר את הדברים באופן דיסקרטי, מבלי שאחרים ידעו על כך ומבלי שייגרם לחברו כל נזק, כדברי הכתוב: "ולא תשא עליו חטא".