היא ניגשה אליי בסיום הרצאה ושאלה אותי על בית הספר בו אני מלמדת: האם הוא מתאים לבנה ומה אני יכולה לספר עליו. הסתכלתי בעיניה וראיתי כמה אכפת לה מבנה וכמה היא דואגת איך יהיה לו בעקבות ההחלטה לגבי לימודים במוסד חינוכי כזה או אחר.
אני מכירה את הדאגות האלו מקרוב. הילד עולה לכיתה ז'? לכיתה ט'? צריכים להחליט לאן ימשיך ומה יהיה הכיוון שלו וזה מלחיץ. הוא רק סיים את היסודי ועוד לא מבין שהעולם בחוץ מכיל סוגים רבים של נערים וחלקם יכולים להשפיע עליו לרעה או להוביל אותו למקומות אליהם אנו לא מעוניינים שיגיע.
אם הילד הוא בעל ביטחון ועמוד שדרה ומתנהג במסגרת ובבית הספר בצורה טובה וללא בעיות- לרוב הדאגות על התדרדרות יהיו פחותות . בדרך כלל תהיה יותר דאגה לגבי תגובתו לתשובה שלילית ממוסד אליו ניסה להתקבל .
במקרה והילד מדי פעם "מזכיר" להוריו שהדרך עוד ארוכה ושהחינוך לא תם- הדאגות על השפעה רעה ולחץ חברתי יהיו בולטות יותר. להורים רבים תהיה הרגשה שההחלטה על מוסד חינוכי להמשך זה הדבר המרכזי שיחרוץ וישפיע על עתיד ילדיהם.
כמורה בתיכון עניתי לאמא זו את האמת, שלי. אני מכירה רק את בית הספר בו אני מלמדת ולכן עניתי לה רק לגביו ואני משערת שגם השאר טובים. סיפרתי לה על הצוות המדהים ועל השינויים וההתפתחויות וגם על הכיוון החינוכי של המקום. המלצתי לה להגיע לביקור פתע בהפסקה בבתי הספר ולשאול בוגרים . ובסוף? אחרי שמחליטים? להתפלל!!! והרבה!!! ולסמוך על בנך ועל הצוות החינוכי.
מדוע בעצם אנו כה לחוצים?
-
אנו רואים את הילד כנתון להשפעה, ילד קטן שצריך להתמודד עם משימה הגדולה ממידותיו. אבל באמת, במציאות חיינו, זו משימה שכל ילד בגילו כמעט מתמודד איתה ולכן- זו משימה המתאימה בדיוק לגילו. הילד הוא נבון וכבר מבין איך בוחרים- כמובן שניתן ועלינו לכוונו אך עלינו לעשות זאת מתוך אמון בו, ביכולתו להתמודד ולדעת מהם הדברים הנכונים, מה דרכו ודרך משפחתו . הרי כבר בגיל שלוש הילד יודע מה הוריו מרשים ומה לא- אם כך, ברור שבגיל +12 הוא יודע להבדיל בין טוב לרע ואפילו מעוניין לבחור בטוב. אלו הנחות הבסיס.
-
מתוך ניסיון חיינו אנו משליכים על הילד את הפגיעה מתשובה שלילית, את הפחד מהתמודדות עמה. אך עלינו לחשוב ולזכור שברצוננו לגדל ילדים שמבינים שתמיד מול דלת שנסגרת- יש את הדלת המדויקת לך שנפתחת. אנו רוצים שילדנו יידע שניתנו לו הכוחות והיכולות ללכת בדרך שלו- אם כך, ההתמודדות עם תשובה שלילית- תפתח בילד עוד כלי לחיים ואנו כהוריו- נהיה שם לסייע ולעזור לו לראות זאת כאתגר ולא כמכשול.
-
נדמה לנו שמקום הלימודים הוא זה שקובע את עתיד הילד. אך עלינו לזכור: בכל מקום בו הילד ילמד בסופו של דבר- תהיה לו בחירה . גם אם לא יתקבל לבית ספר יוקרתי- עדיין יוכל להתאמץ ולהגיע להישגים בכל בית ספר בו יהיה. כולנו מכירים מקרים רבים של נערים/ות שלא למדו בחטיבה ואחר כך נהיו מצטיינים בתיכון ובאוניברסיטה. אנו כהורים יכולים לסייע, יכולים לייעץ אך לא יכולים לקחת את הבחירה - לא אנחנו ולא ראשי התיכונים והישיבות. לא סתם נאמר "היזהרו בבני עניים כי מהם תצא תורה" – גם אם הילד כרגע מראה כאילו הוא "עני" "לא לומד" "יוצא לתרבות רעה" אסור לנו להתייאש ממנו. עלינו להאמין ולנהוג בו כאדם ותלמיד נפלא – ולהגיב אל הילד כמו שהיינו מגיבים אליו אם היה מצליח ומתנהג ללא רבב. שהרי לא משנה איפה הוא נמצא והאם הוא נראה "כבן עניים"- כוחותיו כבירים וליבו רוצה לטוב- ועוד יחזור ויגיע להישגים המתאימים לו ולייעודו בעולם.
בהצלחה במשימת חיינו- חינוך והובלת המשפחה מתוך אמונה בטוב שבילדינו.
מיכל כרמי - אשת חינוך, מרצה ומנחת חוגי הורים, כתבת בעיתון 471, מנהלת דף הפייסבוק "שפר באהבה- מיכל כרמי", מורה בתיכון ואמא לשבעה.