שאלה
שלום הרב,
הרמב"ם פוסק שהצלת ישראל מיד צר זו מלחמת מצווה. רבים רואים בדברי הירושלמי (סוטה פ"ח ה"י) מקור לכך, שהרי שם מובאת דעת רב חסדא במחלוקת ר יהודה וחכמים, ושם אומר רב חסדא, שלרבנן מלחמת יהושוע מצווה ואילו מלחמות דוד רשות, ואילו ר יהודה סובר שמלחמות מצווה (שלשיטתו היא כמו רשות דרבנן) כשאנו באים על גויים ומלחמתך חובה זה כאשר באים הם עלינו!
מכאן לכאורה הוי מקור לשיטת הרמב"ם. אמנם הדברים קשים, שכן מדוע שיפסוק הרמב"ם כירושלמי ולא כבבלי, ועוד מדוע שיפסוק כר חסדא ולא כר יוחנן, ועוד למה שיפסוק להלכה כר יהודה ולא כחכמים, במיוחד לאחר שבפירוש המשניות כתב מפורשות שיאן להלכה כר יהודה?
ראיתי שבמראה עיניים ובשיירי קרבן כתבו שכולם מודים שלהציל ישראל מיד צר הבא עליהם זו מלחמת מצווה והיינו מדין לא תעמוד על דם רעיך ומדין השבת הנפש, והם כותבים שכך מדוקדק מלשון הבבלי.
לפי זה יוצא שהרמב"ם פוסק כמו הבבלי, אמנם קשה מה שכתבו שכו"ע מודים שגאולת ישראל מיד צר היא מלחמת מצווה ולכן לא קשה שפסק כן הרמב"ם, שדין זה אינו רק לר יהודה אלא לכו"ע. אמנם לפי זה לא הבנתי במה נחלקו ר יהודה וחכמים אליבא דרב חסדא? הרי מבואר בדבריו שלא נחלקו במשמעות כמו ר יוחנן, אלא נחלקו בדין...
אשמח לתשובת הרב, תודה רבה!
תשובה
שלום וברכה
באופן כללי, כל ניסיון לעמוד על מקורותיו של הרמב"ם הוא השערה. ברוב המקרים הרמב"ם לא כתב את מקורותיו (לעתים אנו יודעים ממה שכתב בפירוש המשניות; לעתים אנו יודעים משו"ת הרמב"ם, לעתים אנו יודעים מדברי בנו שאומר אותם בשם אביו – אבל אלו מקרים נדירים), ואנו צריכים לשער כיצד הרמב"ם למד. לא זו בלבד, אלא שקיימת מחלוקת עקרונית בין רבים בשאלה עד כמה הרמב"ם היה צמוד באופן מוחלט למקורות שקדמו לו, ועד כמה הוא ראה את תפקיד פוסק ההלכה כיצירתי יותר. כל מה שנכתב אפוא הוא השערה.
כאן זה קצת יותר קשה, כי הביטוי "עזרת ישראל מיד צר" לא מופיע במקורות בהקשר זה, ולכן קשה יותר לדעת מהו מקורו של רמב"ם.
אכן נראה מניסוח הדברים שהוא פסק כירושלמי. אין כל פלא שהוא פוסק כירושלמי במקרה זה, הן בשל העובדה שלא מדובר במחלוקת חזיתית בין הבבלי והירושלמי, והן בשל טענת הגר"א על שו"ע שפעמים רבות הרמב"ם פסק כמו הירושלמי: "...אבל הרמב"ם דרכו לנטות אחר הירושלמי ברוב מקומות..." (או"ח תלו , א).
כל טוב