"חבר דרוזי מהמילואים אמר לי: מתבאס שבין החטופות אין אפילו אחת דרוזית"

העיתונאי עמיחי אתאלי שיתף בשיחה שערך עם חבר דרוזי מהמילואים על חוסר ההבנה של הציבור הישראלי את המנטליות של העזתים: "הוא אומר: אתם פשוט לא יודעים לדבר ערבית". אתאלי שיתף בתחושותיו: "לא דמיינתי את הבנאליות של הרוע"

חדשות כיפה חדשות כיפה 22/05/24 22:29 יד באייר התשפד

"חבר דרוזי מהמילואים אמר לי: מתבאס שבין החטופות אין אפילו אחת דרוזית"
עמיחי אתאלי, "לא מדברים ערבית", צילום: באדיבות המצולם

שבעה חודשים עברו מאז אותו בוקר שחור של ה-7 באוקטובר ולעיתים נראה שהישראלים הצליחו לשכוח את התחושות מאותו יום נורא. העיתונאי עמיחי אתאלי שיתף היום (ד') ברשת - X על שיחה שערך עם חבר זרוזי משירות המילואים שלו ועל התובנות שעלו בעקבות השיחה.

"חבר דרוזי מהמילואים אומר לי עכשיו: לפעמים אני מתבאס שבין הבנות החטופות אין אפילו אחת דרוזית" כותב אתאלי ומוסיף: "האיש מהנדס, בן למשפחה עם שורשים עמוקים בתוך הממסד הישראלי, מכנה את עצמו דרוזי אשכנזי, אבל אומר שאם בין הבנות האלה היתה דרוזית אחת, כבר לפני שבעה חודשים הוא יחד עם עוד אלפים מאחיו היה נכנס ברגל לתוך עזה ומפרק אותה עם הידיים עד שחמאס היה מזדכה על החטופות ללא תמורה".

רכבים שרופים סמוך לשדרות, 8.10.23

רכבים שרופים סמוך לשדרות, "הבאנליות של הרוע". צילום: Chaim Goldberg,Flash90

"אני בהבנה שפשוט לא ידעתי כלום על האויב"

בהמשך, כותב אתאלי, הסביר החבר ואומר: "אתם פשוט לא יודעים לדבר ערבית". הכתב ממשיך ומשתף: "אין לי מושג אם הוא וחבריו באמת היו נכנסים ברגל, וגם אם כן, לא יודע אם הם היו מצליחים. מה שאני כן יודע זה שאנחנו כמעט ולא מפעילים על רצועת עזה כל לחץ אמיתי".

הוא משתף כי במהלך שירות המילואים שלו נחשף לחומרים קשים מאוד ולא היה צריך את סרטון החטופות כדי להבין את גודל הרוע של מחבלי חמאס, הוא תוהה: "אבל מכל מה שנחשפתי אליו במלחמה אני בהבנה שפשוט לא ידעתי כלום על האויב. לא דמיינתי את הקלות שבה מה שמכונה בלתי מעורבים, מצטרפים לאלימות לא מתוכננת מראש".

מחבלים משתלטים על טנק על הגדר

מחבלים משתלטים על טנק ישראלי, "לא מדברים ערבית". צילום: shutterstock

"אנחנו מדברים עם האויב בשלל שפות, לצערי אף אחת מהן היא לא ערבית"

בהמשך הפוסט כותב אתאלי: "אנחנו תמימים וקשה לנו לדמיין כמה זעום מספרם של העזתיים שבאמת היו נמנעים מאלימות לו רק היתה נקרית בדרכם. הוא מסיים במסקנה נחרצת: "כרגע אנחנו מדברים עם האויב בשלל שפות: בשפת המשא ומתן, בשפה הומניטרית, בשפה של לחץ צבאי בעצימות חלקית באזורים חלקיים, לצערי הרב אף אחת מהן היא לא ערבית".