אחרי ארוחת ערב טובה ומזינה, נפגשתי עם כמה חברים לשיחה עמוקה. ואיך אפשר לשוחח בלי שיהיו כמה דברים לנשנוש על השולחן, ואיזה משקה כדי להרים "לחיים". הרי לימדונו חז"לינו "גדולה לגימה שמקרבת". אז כמו ילדים טובים, החמרנו בעניין הנשנוש.
כשהחברים התפזרו איש איש לביתו, נשארנו אני ובני מעיי עייפים אך מרוצים. ההרגשה הייתה טובה, והלכתי לישון מחוייך. בבוקר לעומת זאת, קצת פחות חייכתי. נפיחות, גזים, כאבי בטן ועוד דברים שלא כאן המקום לפרט, אך נסכם בכך שאני מבין מדוע הצב זקוק שביתו יהיה בקרבת מקום..
הייתי זקוק לשיעור הזה כדי להבין את מה שכתב הרמב"ם: "ולא יאכל עד שיבדוק עצמו יפה יפה, שמא יהיה צריך לנקביו". אני יודע שזה מזכיר גם לכם את הכלל "ולא ישהה נקביו אפילו רגע אחד", רק שבכלל הקודם הדגש היה על לא להתאפק כשמרגישים צורך להתפנות, וכאן הדגש על לא לאכול בזמן שאדם זקוק להתפנות. (בשפת הבריאות הטבעית זה מכונה לא לאכול "אוכל על אוכל").
מערכת העיכול היא אחת המערכות העיקריות בגוף. אברים רבים כמו תריסריון, מעי גס\דק, הקיבה ועוד, תלויים אחד בשני. כדי שהעיכול יהיה מיטבי מוכרחים לתת לכל איבר לעשות את עבודתו כראוי, וברגע שיש עומס על איברי ספיגת המזון ופליטת הפסולת כמו המעיים, לא יהיה נכון לאכול ובכך להעמיס עוד על אברי הפירוק כמו הקיבה. ותאמינו לרמב"ם, שאם הוא מצא לנכון להדגיש שוב את עניין פינוי הרעלים מהגוף, יש לכך סיבה מכרעת. וכלשונו: "העצירות היא מקור לכל החולאים".
לסיכום, פעמים שאנו מוצאים את עצמנו אוכלים, ללא הרגשת רעב אמיתית. הרמב"ם מכנה אותו "הרעב הצודק". רעב מציק שמלווה בקרקורי בטן. הרעב שבא להבדיל מהתחושה של "אני חייב משהו מתוק לנשנש אחרי הארוחה". או "הגיעה השעה הקבועה שלי לאכול". אל תפחדו לדלג על ארוחה כאשר הגוף רווי. לא יקרה לכם כלום, באחריות.
עכשיו, כשאתם רוויים ממידע אמיתי ונוקב, והעליתם את החשיבות לבריאות הטבעית והפשוטה, זו הזדמנות נפלאה להקנות הרגלים נכונים, ולמצוא מנין נובע הרצון לאכול אף על פי שאתם לא באמת רעבים.
הכותב: עידן יצחקיאן, יועץ ומנחה לרפואה טבעית גוף ונפש בדרך היהדות, בוגר מכללת אלימה מיסודו של הרב יובל הכהן אשרוב. ליצירת קשר: 0542321045. Idanitz@gmail.com