בערב ראש השנה הפניתי שאלה לבר-סמכא: נכדתי בת הארבע עומדת להגיע להתארח אצלנו. אני חוששת שהמראה של ראש דג על השולחן יחלחל אותה, האם אפשר לא להניח את ראש הדג על השולחן? התשובה הייתה: בהחלט כן, אפשרי, זהו רק מנהג. ואז נזכרתי בילדותי, שאלות מעין אלה לא הטרידו כלל את אמי ואת סבתי לגביי, כאשר הן ערכו את שולחן החג.
באופן טבעי גדלתי כך, שראש הדג מונח על השולחן ולא שאלתי שאלות. לא זכור לי ששאלתי פעם "ממה עשוי השניצל הזה" שהאכילו אותי בילדותי. אבל כנראה שנכדתי חכמה ממני והיא כבר שאלה אותי בעבר: "מה זה עוף?" התחמקתי מהתשובה ואמרתי לה - "בשר" (מזל שהפסיקה לשאול "ומה זה בשר?"), וכי מה אומר לה? את אוכלת תרנגולת? אותה תרנגולת חביבה שלפני כמה דקות סיפרנו עליה סיפור או שרנו עליה שיר?
והנה השבוע צוין יום הצמחונות. ושוב צפה ועולה השאלה: מה נעשה ביום שהילד יביט בנו בזעזוע ויגיד: הקציצה הזו הייתה פרה פעם? וייתכן שבעקבות תשובתנו הכנה, יחליט הילד להימנע מאכילת בשר. כיצד נגיב, אם כן, לילד המחליט: "מהיום אני צמחוני?"
התשובה לשאלה נעוצה בעיקרון גדול מאד בחינוך, לאו דווקא בנושא זה. כיצד נגיב לילד המחליט כל החלטה שהיא, שאין בה נזק מבחינתנו, אולי אפילו תועלת, אך אינה עולה בקו אחד עם הנהוג והמקובל אצלנו בבית, עם אורח החיים שלנו?
העיקרון הוא עיקרון פשוט. כל עוד הילד לא מזיק לעצמו, לבריאותו, לסביבה, לא מטיף לכולם לנהוג כמותו, אלא מקבל על עצמו לנהוג בצורה מסוימת השונה מהוריו ומאחיו, עלינו לאפשר לו את ההתנסות. זאת מכמה סיבות:
א. כפייה לא תועיל. היא רק תרחיק את הילד, תגרום לו לסלוד יותר ותמשוך אותו חזק יותר לכיוון הנגדי. על כן עלינו לומר לו: "אנו מכבדים את החלטתך בתנאי ש..." וכאן ההורים יכולים להוסיף את תנאיהם. למשל, בנושא הצמחונות: "בתנאי שלא תטיף לנו להפסיק לאכול בשר. אם נחליט לעשות זאת, נעשה ביוזמתנו". או: "בתנאי שנלך לתזונאית שתמליץ לנו על תחליפים לבשר ותקפיד לאכול אותם".
ב. חינוך הילד לעצמאות. אין אנו מעוניינים להפוך את הילדים לכפילים שלנו, אלא לישויות עצמאיות היודעות לקבל החלטות, לעמוד בהן, להתחרט לפעמים ולחזור אחורה, לשגות, לטעות ושוב לבנות את עצמם מתוך אותן טעויות.
ג. לעיתים אנו לומדים מהילד ועל הילד. במקרים בהם ילד מחליט לקבל על עצמו דרך חיים השונה מעט משלנו, אנו לומדים המון על דרך חייו החדשה, על כוח ההתמודדות שלו, על כוח ההתמדה שלו. לפעמים אנחנו נותנים לדברים להתגלגל, להיטמע בנו ומגלים שדווקא הילד הוא זה שהאיר ופתח לנו דרך חדשה, דרך טובה יותר.
ד. הצמחונות הפכה להיות הטרנד החדש של תזונה בריאה ואני משערת שאט אט כולנו, במוקדם או במאוחר, נהפוך להיות צמחונים. הילד יתחיל להתארח בבתים של חברים בהם הצמחונות כבר הפכה להיות חלק טבעי, הוא ייחשף לצמחונות, אם לא בביתנו, בביתם של אחרים וייתכן שהאידיאולוגיה העומדת בבסיס הצמחונות תישא חן בעיניו. בנוסף, אם יש לנו חיית מחמד בבית, הנטייה הטבעית של הילד תהיה צמחונות (איך אפשר לגדל דגים באקווריום ולאכול דג?)
דרך הצמחונות אינה דרך קלה. אנו כל הזמן בחשש שלילד יש חוסרים תזונתיים וגם לאלתר כל פעם ארוחות (בייחוד למי שרגיל היה בארוחת בשר + תוספת) שאינן מכילות בשר, מצריך חשיבה מחודשת והתארגנות מחדש, וכל זה לפעמים רק עבור ילד אחד, כאשר כל השאר, הורים ואחים, אינם צמחוניים.
אבל בסופו של דבר, התהליך שהילד עובר עם עצמו ועם הוריו הוא תהליך שילמד אותו כיצד מקבלים החלטה, כיצד עומדים בה וכיצד מתמודדים עמה, לא רק לגבי צמחונות אלא בכלל בחיים. אין הכנה טובה מזו לחיים.
הכותבת היא ראש החוג לגיל הרך במכללת שאנן הדתית האקדמית לחינוך בחיפה