בית הכנסת הוא המעוז האחרון של הגלות. וכבר נאמר: "יותר קל להוציא את ישראל מהגלות מאשר את הגלות מעם ישראל". ביקור אקראי בבית הכנסת, רגע אחרי שיר הכבוד מוכיח את דבריי. קוראים לזה קידוש. וכדי שהקידוש "יתפוס", הוא חייב להיות מותאם לגלות שממנה הגיעו אבות אבותיהם של מתפללי בית הכנסת. אז מה כל כך מפריע לי בזה? הסכיתו ושמעו:
כשסעודת השבת נחרכת על הפלטה, עסוקים בני המשפחה במילוי הבטן הרעבה במיני מאכלים כמו דג מלוח (מעלה לחץ דם), לצד קיגל איטריות (מעלה סוכר). בבית הכנסת ממול המצב לא יותר טוב. שם אוכלים קובנה (מעלה סוכר) לצד ג'חנון (שגם מעלה סוכר). ומה קורה עם הכולסטרול? מי מעלה אותו? אז זהו שאת זה עושה המרגרינה. היא ממקור צמחי? אז מה! זה לא מפריע לה. בבית הכנסת שלכם לא מגישים את המאכלים האלה? תפסיקו להשוויץ! גם בורקסים לא נכנסים לקטגוריה של מאכלים בריאים.
אני שומעת אתכם. אתם אומרים עכשיו: אז מה היא מציעה? שנאכל סלט בבית הכנסת? ומי יחתוך אותו בשבת בבוקר? וחוץ מזה לא כל שבת יש קידוש. וזה גם מאכיל את הנשמה היתרה. האמת היא שיכולתי למלא טור שלם עם כל הצידוקים. אך אני אחסוך את זה מכם.
אז מה אני מציעה? ראשית, קידוש הוא קידוש. רק קידוש. אז אל תהפכו אותו לסעודה. לא מצאתי בשום מקום אסמכתא לארבע סעודות בשבת. ובטח שלא בחורף. ותאמינו לי, בדקתי. מה דעתכם על יין ועוגה. רוצים אותה מקמח מלא? עוד יותר טוב. אחר כך במילא אתם הולכים הביתה לאישה ולילדים הקטנים רק כדי להתחיל את הכול מההתחלה.
שנית, תכירו בעובדה שיש קידוש כמעט בכל שבת: שבת חתן, שבת בר מצווה, שבת מברכים, יום שנה (יורצייט), שמחת תורה. שבת כן ושבת גם כן.
שלישית, כאן המקום להבהיר את העניין: למאכלים המוזכרים לעיל אין קדושה יתרה. הם לא נולדו כמאכלי שבת. הם נאכלו בארצות המוצא שלהם גם בימות החול. אכלו אותם כי 'זה מה היה'. הם תוצאה של אילוצים. של חוסר אמצעי קירור / חימום/ שימור ו/או תשלום.
רביעית, אם הקידוש חייב להפוך לארוחה, כמו למשל בשמחת תורה, אז מה דעתכם על ארוחה סינית עם שפע של ירקות מוקפצים ברוטב טריאקי או סויה? רוצים את זה עם ג'ינג'ר? גם טוב. אתם מרימים גבה ואומרים: הגזמת. איך הבאת את הפאגנים האלה לבית הכנסת? אני משיבה: להביא מאכלים מארצות הנוצרים או המוסלמים זה כן בסדר? רק בגלל שבני ישראל גלו לשם? חוץ מזה שאת הירקות הסיניים לא תצטרכו לקצוץ בשבת בבוקר.
אחינו, שאינם מבקרים בכל שבת בבית הכנסת לא זוכרים את טעם המאכלים הגלותיים האלה. רק אצלנו המסורת הדתית מתערבבת עם המסורת העדתית. אנחנו אוכלים פעם בשנה מאכלים זכר לגלות מצרים. (זוכרים את המצות מפסח?) אך זכר לגלות האחרונה נאכל כמעט בכל שבת.
אני מנסה לדמיין את רבן יוחנן בן זכאי ואת רבן גמליאל כשהם מיסדו את התפילות בבתי הכנסת הראשונים לאחר החורבן. מעניין אם הם היו אוכלים מאכלים בבליים? זכר לגלות של אבות אבותיהם.
הטור הזה קשה לכם? מסתבר שצדקתי. יותר קשה להוציא את הגלות מעם ישראל ובמיוחד מבתי הכנסת.
שרה בר אשר, מומחית לרפואה משלימה ולשיטת "אכול נכון לפי סוג הדם שלך". מטפלת באמצעות המייל. ובעלת קליניקה באלקנה