אחרי החגים: רוצים להשמין? תעשו דיאטה

לפני הדיאטות צריך להבין מה גורם לנו לאכול. בדיוק כמו שכדי להפסיק לעשן צריך להבין את מנגנון ההתמכרות לסיגריה. שרה בר אשר בטור ´אחרי החגים´

חדשות כיפה שרה בר אשר 27/10/16 09:22 כה בתשרי התשעז

אחרי החגים: רוצים להשמין? תעשו דיאטה
shutterstock, צילום: shutterstock

רוצים להשמין? תעשו דיאטה. במשפט הזה, אין שום חידוש מלבד הניסוח הלא משתמע לשתי פנים שבו. ימי שנותיה של התובנה הזאת הוא כימי שנותיהן של הדיאטות המודרניות, שבהן מצמצמים את צריכת הקלוריות שבתפריט עם או בלי העלאת מספר הקלוריות ששורפים בזמן פעילות גופנית יזומה. ובכל זאת, בהיעדר שיטה אחרת, כל מי שמשתוקק להיכנס לבגד ישן, יבחר במקביל גם להיכנס לתפריט של דיאטת הרזיה, שסופה לצערנו ידוע מראש.

כך עוברים להם החיים: אין סתם יום של חול. ישנם הימים שבהם את בדיאטה וישנם הימים שבהם את שוברת את הדיאטה. בימים שאת בדיאטה, את חדורת מטרה וכוח רצון, אך גם מייחלת ליום שבו הסיוט הזה כבר ייגמר. תוך כדי את גם מבטיחה לעצמך שזאת המלחמה האחרונה. למרות שאין לך מושג מה תאכלי ביום שתוכרז הפסקת האש. בין לבין, כשהדרך למטרה היא ארוכה ורבה, את מוצאת את עצמך גם בימים של בולמוסים, שבהם את מפצה את עצמך על הסיוט הזה. אז נכון שגם אסירים מקבלים חופשה. ובכל זאת, ברגע שהכרזת על הפסקת אש חד צדדית, מתחילה מצידך מתקפה הומניטרית של פיצויים.

עשן ואש: ב"ה בחיים שלי לא עישנתי, ואיך שזה נראה, אין סיכוי שאי פעם אהפוך את הגוף שלי לארובה. ובכל זאת, גם אני הצלחתי להבין איך המנגנון הזה עובד: כשאדם מחליט להפסיק לעשן, הוא למעשה מבין שאין ברירה ושאם הוא ימשיך ליהנות מעישון סיגריות, הוא גם ימשיך לשלם את המחיר הבריאותי. לכן בצוק העיתים, הוא מחליט להיגמל. אלא שלהחלטה הזאת שותף רק חלק אחד במוח, קוראים לו המודע. את תת המודע שכחו להזמין לאותה ישיבה, שבה הוחלט לצאת למבצע. בפועל, בכל פעם שמישהו מעשן, "המעשן לשעבר" מרגיש שהוא נאלץ לוותר. לכן, הוא ייאנח, בינו לבין עצמו, וייזכר בימים הטובים שבהם הוא יכל להירגע עם סיגריה טובה. התוצאה של אותה אנחה (נקייה מפיח של סיגריות) תהיה שבירת הפסקת האש לטובת הפסקת עישון. רק שכל זה לא היה קורה, אם אותו "מעשן לשעבר" היה מבין שהגוף שלו לא זקוק לאותה סיגריה ראשונה, ושהיא בכלל לא מרגיעה. חשוב להבין שבזמן העישון, המוח מפריש חומר מעורר, כך שהיחידה שיכולה להרגיע את אותו ברנש, היא סיגריה שנייה. בעברית קוראים לזה התמכרות. תבינו, זה לא שרק למעשנים יש כלי שבאמצעותו הם יכולים להירגע, אלא שרק אצל המעשנים מופרש אותו חומר מעורר, שאפשר להרגיעו, רק באמצעות סיגריה. מעשן גמול שמבין את זה, לא מביט על קופסת סיגריות, ומפנטז כיצד היא יכולה לעשות לו טוב, אלא מבין שהסיגריה השנייה בסך הכל תכבה את מה שהסיגריה הראשונה תדליק.

לעשן אוכל: איך כל זה קשור לאוכל? מסתבר שמדובר באותו מנגנון, רק עם הבדל אחד: כאן אין גמילה מאוכל, אלא שינוי של היחס אליו. כך שרק מי שמבין שאוכל צריך להיות משביע, טעים, מזין וזהו. יכול להתחיל את תהליך הגמילה. אמנם אוכל יכול להרגיע, לנחם ולפצות. אך הוא מרגיע את אותם הורמונים שמופרשים באותו רגע. כמו למשל את הורמון האינסולין, או את הקורטיזול. חשוב להבין שיש כאן מעגל קסמים שבו אנחנו מאכילים את ההורמונים והם מצידם לא יודעים שובע. אז תפסיקו לקנא באותם אלה, שלכאורה, אוכלים בלי חשבון ותפסיקו להיאנח בינכם לבין עצמכם, אלא תבינו שהפכתם לעבדים של ההורמונים שלכם. מי שהבין והפנים, מוזמן לברך: "ברוך מתיר אסורים".

הכותבת היא נטורופתית, מנהלת בית הספר "בראשית" לרפואה משלימה במרכז "דעת" בתל אביב Barasher@zahav.net.il 054-5493632

(צילום: שרה בר אשר)

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן