סגור

כל הדברים שאתם לא יודעים על קורנפלקס

מה אוכלים בבוקר? דגני בוקר! כששומעים את המילה דגנים, מיד מדמיינים שדות של שיבולים כשהן כורעות ברוח, דבר שנותן אווירה כפרית ובריאה. אז בואו נגיד את זה פעם אחת ולתמיד, זה לא באמת כך.

שרה בר אשר
יח באייר התשעח
,
03 במאי, 2018 12:35
קורנפלקס

קורנפלקסצילום: shutterstock

מה אוכלים בבוקר? ברור, דגני בוקר. ולו רק בגלל שקוראים להם כך. מתברר שטובי המפרסמים, עשו עבודה טובה. ולכן, רוב ילדי ישראל ואולי גם  ילדי העולם לא אוכלים בבוקר לחם חביתה וסלט, אלא את מה שהמפרסם אומר להם לאכול.

כששומעים את המילה דגנים, מיד מדמיינים שדות של שיבולים כשהן, כורעות ברוח. דבר שנותן אווירה כפרית בריאה, וסיבה טובה למה כדאי לאכול דגני בוקר. אז בואו נגיד את זה פעם אחת ולתמיד: קמח חיטה הוא דגן. גם אם הוא קמח לבן. לכן גם אם בקערת דגני הבוקר של הצאצא ישנם כריות ממולאות בקרם וניל, עדיין היצרן יכול לקרוא להן דגני בוקר. מתברר שהעובדה שבקערה יש עוגיות לא בריאות, לא אמורה לבלבל אף אחד.

תירס הוא לא רק צהוב. יש תירס לבן, כתום, אדום וגם תירס צהוב. אך הזן של התירס הצהוב הוא הזן שהכי מתאים להכנת קורנפלקס. יש קורנפלקס שמברכים עליו 'שהכול נהיה בדברו' ויש קורנפלקס שמברכים עליו 'בורא פרי האדמה', כן, זאת לא טעות. כיוון שישנן שתי שיטות לייצור קורנפלקס. השיטה המודרנית שנקראת 'אקסטרודר'. והשיטה המסורתית (אם אפשר לקרוא למשהו שנוצר בטעות בשנת 1894, מסורתי). תנחשו על מי מברכים בורא פרי האדמה:

השיטה המודרנית והמהירה: בשיטה הזאת היצרן מכין עיסה שמכילה תערובת של כמה דגנים כמו קמח תירס, קמח חיטה ועוד. לשם כך צריך הרבה גלוטן שידביק את התערובת ולא רק זה, אלא גם הרבה סוכר ולתת שימתיקו את העיסה. לתערובת הזאת מוסיפים מייצבים, תמציות ותוספות אחרות, כך שהתוצר הסופי רחוק מלהיות טבעי. השלב הבא הוא שמכניסים את התערובת למכונה שיש בה סכינים שפורסים את הפתיתים לחתיכות אחידות. החום הרב של תהליך היצור, הורס את הוויטמינים שבקמחים ולכן יש צורך להוסיף ויטמינים באופן מלאכותי.

השיטה המסורתית והארוכה: בשיטה הזאת גרעיני התירס מגיעים אל המפעל כשהם מחולקים לשניים ואפילו לשלושה. במפעל משטחים את גרעיני התירס לפתיתים. מה שאומר שאילו היצרן היה משתמש בגרעיני תירס שלמים, אזי הוא היה מקבל פתיתים ענקיים בקוטר של חמישה סנטימטרים כל אחד. כעת גרעיני התירס נשפכים לתוך מכולה. ומשם הם מובלים לתוך מבשלת (מיכל בישול). גרעיני התירס מתבשלים במשך שעתיים בתוך אדים בחום של 150 – 180 מעלות. (כפי שקורה בתוך סיר לחץ ביתי). בתוך המבשלת יש 3% סוכר שתפקידו לנפח את התירס (מדובר בכמות מזערית שלא ממתיקה בצורה משמעותית) ו- 11/2% מלח. בגמר הבישול ופריקת לחץ האדים, מתקבלים גרעיני תירס מבושלים ורכים. כעת מערבבים אותם עם מעט עמילן תירס, זאת כדי שהתירס הלח לא ידבק ויהפוך לעיסה. מכאן זה עובר לנפה שבוררת החוצה את גרעיני התירס שבכל זאת הצליחו להידבק זה לזה. בשלב הבא הגרעינים נכנסים לתוך מכבש רב עוצמה, כשהמטרה היא לשטח את הגרעינים. לשלב זה קוראים פיתות (מהמילה פתיתים). כעת התירס מכיל  24% של נוזלים. מה שאומר שכדי להגיע למוצר המוגמר, שהוא מוצר יבש צריך שהגרעינים יכילו רק של 3% נוזלים. (הנוזלים האלה מגיעים מהמים שנוספו לתירס בזמן הבישול וגם מהמים שנמצאים בתירס באופן טבעי). השלב הבא הוא קלייה של פתיתי התירס בתנור. הקלייה גורמת לפתיתי התירס להיות פריכים, ומוכנים לאכילה. בשיטה הזאת לא צריכים להוסיף ויטמינים, כיוון שהם לא נהרסים בתהליך הייצור. כך שהוויטמינים שנמצאים בקורנפלקס הם הוויטמינים שישנם באופן טבעי בתירס.

 

לכל הטורים של שרה בר אשר, היכנסו!

 

שרה בר אשר- נטורופתית. מרצה בנושאי: תזונה, תעשיית המזון ותוספי תזונה. 054-5493632   barasher@zahav.net.il

 

03.05.2018

1. מה ההמלצה לארוחת בוקר לילדים ? (תודה)

דווח על תגובה לא ראויה
03.05.2018

2. כתבה כתבה חשובה נהדרת (איריס)

תמיד אכלתי והאכלתי את ילדי בדגני בוקר, זה לא תמיד חייב להיות מלא בסוכר, היום יש מופחתי סוכר. יש הרבה ויטמינים מינרלים וסיבים בדגני בוקר.

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

גשם צילום: shutterstock

תחזית מזג האוויר: הגשם בדרך והוא כאן כדי להישאר

קרא עוד