שאלה
בס"ד
שלום לכולם!
אני בקרוב בת 16, ובזמן האחרון, אני מרגישה
מ ו ז ר
ביוה"כ (וגם ברה"ש) לא הצלחתי להתכוון בתפילה. זו לא היתה בעיה של ריכוז, אלא של כוונה ואמונה, וניסיתי ולא הצלחתי. הרגשתי רע, אבל הרגשתי שזה מה שאני יודעת. בקטעי השבח לה', הרגשתי כאילו אני מדברת לילד קטן ומעצבן שצריך לעודד אותו.
אני כל הזמן מדברת אל ה', מעצמי. הרגשתי מוזר פתאום לדבר אליו מהסידור במילים מפוארות ומתוסבכות.
גם עם עצמי אני מרגישה מוזר בזמן האחרון. כאילו, אני יותר טובה מפעם, יותר פתוחה ושמחה, אבל פחות עצמי, פחות האופי שתמיד בניתי. ככל שאני יותר 'שמחה ופתוחה' קורים דברים יותר טובים, ולי יותר טוב, אבל לא טוב אמיתי. זה מוזר.
בימים האחרונים, אני לפעמים מתנהגת בטירוף, באובססיביות.
אני פשוט לא מבינה כלום!!!
אני לא יודעת מה טוב ומה רע. אני לא יודעת מה האמת האמיתית באמת. אולי אין ה'? נמאס לי שכולם אומרים שאין תשובות לזה. אני רוצה תשובות!
אני תוהה לפעמים אם אני לא מפסידה את כל הכיף, והחופש של החילוניים. הבעיה, שאני אפילו לא יכולה לבדוק אם אולי זה רק כיף חיצוני, ושטחי, משהו לעכשיו ובכלל לא משהו ללב.
המכתב הזה ממש מבולבל, אבל זה בגלל שאני ממש מבולבלת.
ואני חייבת לדבר עם מישהו..
בבקשה ותודה מראש.
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום לך!
ראשית כל הכבוד לך שאת רוצה להבין ולהזדהות עם מה שאת עושה. אשרייך!
וזה לא כמליצה. יש הרבה אנשים ששומרים מצוות אבל בצורה יבשה, בלי להבין כלום ובלי לרצות להבין, וזה חבל מאוד. באמת כל הכבוד!
התקופה המבולבלת שאת עוברת היא חלק מהותי מגיל ההתבגרות. קראתי שהגדירו תקופה זו "חושך ואור משמשים בערבוביה". זוהי הגדרה מדויקת למדי המתאימה לתיאור שלך: זמנים של אושר ושמחה מצד אחד, מוזרות וחששות מצד שני. התקופה הזו היא גם תקופה של הגדרת זהות עצמית: מי אני, כיצד אני בונה את עצמי ביחס להורי, משפחתי, חברותי, והחברה כולה. כל התהליך של בירור הוא בעצם תהליך של צירוף וזיכוך, שיכלול שלבים אפילו קשים ולא נעימים. אך אם לא מוותרים , מעמיקים, לומדים, מפנימים – זוכים לבנות אישיות מוצקה ויציבה, המכירה את עצמה, עוצמתה, יכולתה ואפילו – את חולשתה. היכרות זו עוזרת לאדם להמשיך את השלב הבא בצמיחתו: בגרות ועצמאות.
הבירור שאני מדברת עליו הוא בתחומים רבים: אישי, חברתי, דתי, וכו'. ברצוני להציע לך כמה הצעות מעשיות:
[הצעה ראשונה] - לא להילחץ. זו תקופה חשובה ומשמעותית, וצריך להקשיב למה שקורה. אך לא להילחץ, וודאי לא להתייאש. אם יש שאלות ותהיות- צריך להקדיש להם זמן ומחשבה לבירור התשובות. (וכמובן ש"חברים מקשיבים" הם מקור טוב ללימוד תשובות במגוון נושאים).
ראי גם קישורים:
חברה שלי לא מאמינה שיש אלוקים: https://www.kipa.co.il/noar/n_ask_show.asp?id=41943
על הנצרות ועל זרמים ביהדות: https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=42638
איך אפשר להאמין אם זה מבוסס רק על הרגש? https://www.kipa.co.il/noar/n_ask_show.asp?id=39915
[הצעה שניה] – תשתפי את האנשים הקרובים אליך (הורים, אחים, חברות) על מה שעובר עליך. לא צריך הסברים נרחבים, אלא רק "לידע". אולי יש להם רעיונות טובים איך להתמודד. שנית- אולי מרוב בלבול ובלגן, בטעות תפגעי במשהו קרוב, וחבל על כך.
[הצעה שלישית] – קראי את ספריו של הרב וישליצקי, ובמיוחד את הספר "אל עצמי" הדן בנושא של התבגרות, חיפוש אמונה, ועוד נושאים חשובים.
הצעה אחרונה – תמשיכי לדבר עם ה'. הוא שומע, מקשיב ויעזור לך להתגבר על הקשיים. פרקי תהלים , ו"סתם" תפילה מהלב – אינה חוזרת ריקם.
ראי עוד:
למה בכלל לטרוח להיות דתי? https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=32926
האם דתיים באמת שמחים להיות דתיים? https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=39842
בהצלחה!
נעמי, חברים מקשיבים.