שמירת הברית

שלום

ראשית, כמובן שיש הבדל בין אנשים שונים בעוצמת ההתמודדויות, ובמה שיוצרת אצלם הקירבה לאותה אחת שהוא נפגש עימה.

שנית, במיוחד כשעוסקים בנושא הזה של הוצאת ז"ל, (למרות שעקרונית זה נכון גם בנושאים אחרים של איסורים), צריך לזכור היטב שהאחריות שלנו היא על מה שבבחירתנו, ולכן אנו עוסקים בהוצאת ז"ל אקטיבית או במעשה אסור שמביא אותנו לידי הרהור. לעומת זאת, על מה שקורה למשל בשינה, אין לנו אחריות, כי זה נחשב אונס (שוב, אני מדגיש, אני לא מדבר על האחריות לדאוג ביום שלא לבוא לידי הרהורים שיגרמו לזה בשינה, שזה ודאי באחריותנו, אלא על עצם מה שקורה בלילה).

בפועל, מצד אחד ברור שצריך לבנות את הקשר בצורה בריאה ונכונה, ולקיים לאורך זמן מסויים שיחות ופגישות בשביל להכיר ולהגיע לידי החלטה, מצד שני, ברור שלא צריך להיות בקשר הזה דברים מיותרים שאין להם מקום.

ולכן, הקשר צריך אמנם לא להיות קצר מדיי, אבל גם לא מרוח וארוך מדיי. קשר ממוקד מטרה לבחינת האפשרות של בניית בית יחד, ולא חברות כדבר מצד עצמו.

גם באופי הקשר, צריך למצוא את מידת המשקל הנכונה, שמצד אחד תאפשר התקרבות רגשית מסוימת שנצרכת לבירור, ומצד שני, לזכור כל הזמן שלא מדובר בזוג נשוי, ולכן נשמרת כל הזמן מידת ריחוק מסוימת, שמתאימה לשלב הזה, ולא מפתחת תהליכים נפשיים-רגשיים טרם זמנם.

מי שיודע על עצמו שזה יכול להביא אותו למקומות לא נכונים, צריך לשים לעצמו סייגים מותאמים אישית.

מה המשקל המדוייק? זה מאוד אישי ואינדיבידואלי. וכדאי להתייעץ עם רב או איש חינוך שמכיר את הנוגעים בדבר.

בהצלחה רבה