נפש טמאה?

שאלה גדולה שאלת.

שאלה שמקורה בנפש טהורה.

ברשותך, אחלק את התשובה לשני חלקים.

האחד בהשפעה על הנפש. והשני בנוגע לשאלתך אם יקרה.

הרמב"ם מודיע לנו בתחילת הקדמתו למסכת אבות: 'דע כי נפש האדם אחת היא'.

נפש האדם אצילית ועדינה, טהורה וזכה, במצב בריא היא קשורה אל הקודש, מלאת אמונה ותפילה, אהבה אל כל טוב ושמחה בעשיית טוב. אמנם כל אחד מחמשת החושים משפיע על הנפש, כמו גם מחשבות ורגשות. ועלינו לשמרה בטהרה ובקדושה.

עלינו להתאמץ להתרחק מגירויים שליליים ולחזק גירויים חיוביים. לא לחינם ציוותה אותנו התורה 'ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם'- וכדברי רש"י שם 'עיניים רואות והלב חומד'. העיניים הינן מפתח הלב. בעיניים התמונה הכי מוחשית, וממנה כח הדמיון מייצר ומעורר לאדם גירויים שאינם. ובזה צריך משמרת כפולה.

יחד עם זה, חשוב שנגדיר ונדע לעצמינו מה אסור ומהו הדבר שמשאיר רושם על נפשינו העדינה והאצילית.

חז"ל עומדים על הגדרת האיסור -'לתור'- לחפש,להתבונן. אין הכוונה לראיה חטופה, שאדם מסלק את עיניו ממנה, אלא למבט ממושך, מבט שמתעניין, שמחפש ומסתקרן. זה המבט שמשאיר חותם עמוק בנפש. לעומת הראיה החטופה שלא מספיקה לחדור לבפנים, וממנה ניתן בקלות יותר להשתחרר.

כל אחד מאיתנו צריך להרגיש בעצמו. את עצמו. את טבעו. באלו מצבים היצר מתעורר ומתגרה להתבונן ולחפש. סקרן.

וממילא, להציב לעצמו גבולות אינדיבידואלים (אישיים) איך להתרחק ולהמנע מאותם מצבים וניסיונות שהוא חושש שלא יוכל לעמוד בהם.

גם אם נפלנו (והדרך העולה למעלה מלאה במשוכות ומהמורות), הנפש הטהורה שלנו, מעוררת אותנו להתיישר. למאוס ברע ולתקן. והתורה מלמדת אותנו שיש אפשרות של תיקון ותשובה. יש אפשרות לנקות את הנפש הטהורה שלנו מכל סיג או רבב שדבק בה. אשרינו שזכינו. זה ממש לא מובן מאיליו.

תהליך הטהרה, הינו תהליך. אינו בבת אחת.

עזיבת החטא וסלידה ממנו זה שלב ראשון. וידוי ותפילה 'הרב כבסני מעווני' זה השלב התמידי ויחד איתם חייבים להוסיף שלב של בניין. של 'עשה טוב'. בהשתדלות, במסירות, בהקרבה לדברים שבקדושה. כל עניין לפי עניינו. יחד עם לימוד תורה שמגן ומטהר את האדם. רצוי גם להתאים לימוד לתחומים בהם צריך חיזוק.

זכור! נפש האדם אינה כנפש הבהמה. תמיד מקושרת אל הנשמה הטהורה שלעולם לא מתלכלכת מהחטא.

כל הרגשה של טוב וסלידה מרע, צריך לחזק. לעודד.

סימן הוא בשבילנו- שהנפש שלנו קדושה וטהורה. 'לא אבדה תקוותינו'.

ומכאן לחלק השני, כשאדם מתעורר לתשובה, לתיקון, לטהרה, לעשות טוב.

הקב"ה מחבק אותו ואוהב אותו.

מטרת הייסורים היא ליישר את האדם. (אותו שורש - ס' וש' מתחלפות).

הקב"ה לא רוצה 'סתם' לייסרנו, אלא בשביל לעורר אותנו לתיקון ולתשובה לעלות על הדרך הנכונה.

אם אנחנו מתעוררים מעצמינו. ב"ה. בע"ה לא צריך יסורים.

תתפלל לד'. תתרגל לדבר איתו על הכל. הוא 'שומע תפילת כל פה'.

בפרט כשאתה מתוודה ומתאמץ להטהר. אתה אהוב לפניו. ותפלתך נשמעת.

מכאן, תתמלא באמונה ובטחון. שאתה בדרך הנכונה.

ומכאן אפשר וצריך לעלות מעלה מעלה. להוסיף בקודש.

'מחיל אל חיל'!

חזק ואמץ!

והערה אחרונה: תל אביב עיר קדושה בארץ ישראל. יש בה הרבה פרצות והתמודדויות לא פשוטות, אך ממש לא כל העיר כזו ח"ו. יש בה מקומות רבים חיוניים וחיוביים, וכן ישיבות ומרכזי תורה גדולים.

חשוב להגדיר לעצמינו לפני שאנו מסתובבים בעיר זו (כמו גם בכל מקום אחר) מה המטרה שבשבילה אנו הולכים. אם הולכים עם מטרה ויעד- בד"כ ההליכה מקבלת משמעות, וההתמודדות עם הדרך נכונה יותר.

אם הולכים 'סתם' - השעמום והבטלה מביאים את האדם אל החטא.

כמו כן, כדאי ורצוי מראש להכין את עצמינו להתמודדות נכונה עם הסכנות שעלולות להיות באותה דרך. (ציציות בחוץ, הורדת עיניים, הסרת משקפיים וכד'). ישנה הדרכה בחז"ל לברור לפניו את הדרך הצנועה והשקטה יותר להגיע אל היעד, כאשר יש לפניו מספר אפשרויות. אל לאדם להכניס את עצמו למקומות שיש בהם ניסיונות קשים ולהתפלל לצאת מהם בלי פגע, כשיש לו דרכים פשוטות יותר.

לסיכום: הצבת יעד ומטרה לדרך, יחד עם הערכות מוקדמת להתמודדות עם הסכנות שיש בדרך ובחירת דרך שההתמודדות בה היא הקלה ביותר. וכמובן, תמיד תפילה לד' שיסייע בידינו לעלות בקדושה ולא ליפול ח"ו.

זו ההשתדלות מצידנו.

והקב"ה יסייענו. ישלח מלאכו לפנינו, ויאיר תמיד את דרכינו.

חזק ונתחזק!