שאלה
שלום הרב!
ברוך השם הגעתי לגיל שבו מתחילים לחשוב קצת קדימה על חיי משפחה בכלל זוגיות בפרט. בכלל זה נכללים גם יחסי האישות. אם אני לא טועה יש עניין לקיים יחסים בליל הכלולות וגם אם לא השאלה שלי היא איך אני בתור נער שגדל בחברה הדתית לאומית שחונכתי בכל המסגרות להדחקת יצר המין ולשים את כל העניין הזה בהמתנה ולהתעלם לגמרי(גם אם זרקו לי ססמאות שזה קודש קודשים וכו' בסאבטקסט של הדברים מובן המסר שעד החתונה צריך להדחיק את היצר כמה שיותר עד החתונה. בעז"ה גם אישתי לעתיד תהיה בחורה דתיה שגדלה בערך באותו חינוך שהבסיס שלו ואחד העקרונות החשובים ביותר אם לא החשוב מכולם הוא ערך הצניעות. שחונכה לכסות את עצמה כמה שיותר ולא למשוך את העין ובגדול גם להדחיק את מיניותה.
איך שניה אחרי החתונה אחרי שבקושי"שברנו" את שמירת הנגיעה וגם אם לא באותו הלילה ממש עושים את השינוי הזה שמדבר שבדיעבד נתפס כטמא ואסור לדבר שהוא קודש ומצווה?
קראתי ושמעתי על הרבה זוגות צעירים דתיים שהגיעו הבייתה אחרי החתונה ונתקלו בקשיים קשים מבחינה פסיכולוגית ולעיתים אף פיזית בגלל המעבר החד בין הדברים.
חשבתי לשאול על הנושא רב שקרוב אלי ובאופן אישי ויכול להיות שאני גם אעשה את זה אבל בתור התחלה אני מרגיש יותר בנוח לשאול פה מכמה סיבות שלא אפרט..
תודה רבה מראש!
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום לך אורי היקר
הנקודה היסודית שהעלית היא ודאי נכונה. בודאי שקיים פער בין ההתיחסות לחיבור אינטימי בין שני המינים לפני הנישואים ובין ההתיחסות אליה לאחר הנישואים. לאמיתו של דבר, הפער הזה הוא ביסודו דבר חיובי מאד. יש משפט יפה מאד שאומר - לדתיים כל מה שאסור לפני הנישואים מותר לאחריהם, ואילו עבור החילונים כל מה שמותר לפני הנישואים אסור לאחריהם. דוקא כאשר לא שומרים על הפער הזה, אזי כל מערכת היחסים בין שני המינים משובשת לחלוטין. לצערינו הרב, את התוצאות של השיבושים האלו אפשר לראות ולשמוע בחדשות מדי יום. כשמציגים את החינוך של האשה 'להדחיק את מיניותה', מן הסתם זה נשמע כחינוך מזיק, אבל החינוך ההפוך - להחצין את המיניות, בודאי מזיק הרבה הרבה יותר.
אמנם, גם אם ביסודו של דבר הפער הוא חיובי, בודאי שיכולות להיות לו השלכות שליליות. אין ספק שיש מקרים שבהם אנשים לא מצליחים לגשר על הפער הזה בצורה בריאה. יחד עם זה, בסופו של דבר, אני חושב שמקרים אלו הם מועטים מאד באופן יחסי. בסופו של דבר, אפשר בהחלט לגשר על הפער הזה, בדרכים שונות.
ראשית, יש 'ענין' לקיים יחסים בלילה הראשון רק אם זה לרצונם ולשמחתם של שני בני הזוג. אדרבה - אם שני הבני הזוג רוצים לדחות קצת בשביל להתרגל אחד לשני הרי שאין בכך כל בעיה. בכלל - בתחום הזה של חיים אינטימיים המרכז הוא השמחה המשותפת של בני הזוג. אדרבה, דוקא החינוך החילוני המעצים את האינדבדואל מחמיץ מאד את הנקודה הזו.
שנית, חשוב מאד לפתח תקשורת טובה לפני הנישואים וכמובן גם בתוכם. כשמתרגלים לדבר על דברים כואבים, על חולשות, על התמודדויות, אז ניתן לדבר גם על הפער הזה - כמובן בצניעות ובדרך המתאימה - והדיבור על הפער עוזר מאד.
שלישית, כתבת נכון, שהזוגות נתקלים בקשיים - אבל קושי בחיים הוא לא דבר רע בהכרח! קושי יכול לבנות ויכול לקדם לא פחות ואולי אף יותר מאשר הצלחה. אם אדם מתאמן בחדר כושר והאימון אינו קשה עבורו, הרי שהחדר כושר מחמיץ את מטרתו. התורה לעיתים 'קשה' ליישום אבל הקושי הזה מפתח אצלינו נקודות ועוצמות שלולא הקושי הזה לא היו מפתחות.
רביעית, המנהג המקובל הוא שלפני הנישואים לומדים עם 'מדריך חתנים' את הלכות טהרת המשפחה באופן כללי. בדרך כלל הוא הכתובת להתייעץ איתו בתחומים שונים הקשורים לאינטימיות. זה לא בושה לפנות לעזרה או לסיוע כשיש בעיה או קושי שבני הזוג לא מצליחים להסתדר איתו לבד. יכול להיות שאותם זוגות לא רצו או לא יכלו לפנות לכתובת וההתמודדות שלהם עם הקושי ללא סיוע באמת הכבידה עליהם מאד.
מקוה שהועלתי מעט
טוביה
tsbias1@gmail.com