"היית שולח מישהו לפתות את אישתך?" שואלת פרסומת הסרט "ברוריה" במטרה לפתות אותך לצפות בו, אלא שלי הספיק שם הסרט. הסיפור של ברוריה ריתק אותי מאז ומתמיד והרעיון של סרט בנושא היה נשמע לא רע בכלל.
הסיפור הינו סיפור המקביל לסיפורה של ברוריה אשת רבי מאיר, שעל מנת להוכיח לה שדעתן של נשים קלה, שלח לה בעלה את אחד מתלמידיו שיפתה אותה. היא התפתתה, אולם כשנודע לה שנשלח על ידי בעלה- חנקה עצמה למוות.
 |
|
נשים דעתן קלה?
|
בסרט מוצגת במשפחה חרדית ממוצעת, אולם למרות האישה הלובשת פאה ונראית כחרדית או הבעל החובש כיפה שחורה ודובר אידיש שוטפת, הבת לומדת באולפנא ורוצה להמשיך למגמת רבנות. אם השילוב הזה גורם לכם להרים גבה אתם לא היחידים, אבל זה מה שקורה כשחילוני שאינו בקיא בניואנסים של חובשי כיפה מנסה לחדור לעולם הזר לו. אביה של גיבורת הסרט ברוריה (הדר גלרון) הוציא בילדותה ספר העוסק בפיתויה של ברוריה אשת רבי מאיר והוחרם על ידי הקהילה, כל עותקי הספר נשרפו ובתו שחזתה בשריפה מנסה בבגרותה למצוא עותק אחרון של הספר. את בעלה האמביוולנטי של ברוריה משחק בצורה יוצאת מהכלל ברוך ברנר לצד סשה דמידוב המצויין, עמנואל הלפרין ואלון אבוטבול בתפקיד קטן.
זהו סרטו העלילתי הראשון של הבמאי אברהם קושניר וניתן להבחין בכך. קטעים מהסרט נמרחים מעט בעוד קטעים אחרים מופיעים מהירים כסחרחרה: הנה השחקנית יושבת וקוראת בשלווה והופ- הנה דמעות מרוחות לה על הלחי. דומה שהסרט שיכל להתפתח לכל כך הרבה מקומות ולהעלות לא מעט שאלות, עומד במקום ולא מתרחב לשום כיוון. שותפי לסרט יצא מבולבל מעט ודרש הסברים: "אבל למה?" שאל אותי בעיניים עגולות, בעוד אני מגמגמת במבוכה משהו על "כל אחד מבין את זה אחרת".
 |
|
כמו הסיפור כך גם המשחק - מצויין
|
ולמרות הכל, ברוריה הוא סרט שהייתי הולכת לצפות בו שוב. כדתייה, היה לי קל להתחבר לדמויות שבו. הדר גלרון מיטיבה לשחק וברוך ברנר הוא הבעל האידיאלי. בניגוד להרבה סרטים ישראלים שששים להוסיף סצינות עירום גם כשאין בהן צורך, הסרט הזה לא גרם מבוכה לי ולשותפי לצפייה, אולם בגין הסצינות הדקות מן הדקות, הוא אינו מומלץ לבחור ישיבה בדייט ראשון.
ברוריה. במאי: אברהם קושניר. שחקנים ראשיים: הדר גלרון, ברוך ברנר, יובל כהן ואברהם קושניר. תסריט: הדר גלרון וברוך ברנר.
סרטים נוספים במדור הסרטים