אף אני... בעל תשובה

בוקר אחד קמתי ואמרתי לזוגתי: על כל צעד ושעל פוגשים היום בעלי תשובה, עד מתי נפגר, גם אני חפץ להיות בעל תשובה!
ותען זוגתי בחכמתה: מה עושה בעל תשובה - מתפלל, הן אתה מתפלל ערב ובקר וצהרים. מה עושה בעל תשובה - אוכל כשר, הן אתה אוכל כשר למהדרין. מה עוד עושה - שומר שבת, הן אתה שומר שבת כמחמירים. וכך הלכה ומנתה מתרי"ג מצוות והוכיחה לי שכל מה שעושה בעל תשובה - אני עושה זה מכבר.
נסתתמו טענותי, אבל לא נרגעתי. בלבי נשארה כמיהה גדולה להיות גם אני בעל תשובה.
החילותי לבדוק את עצמי. נכון, אני מתפלל. אבל האם זו תפילה הבוקעת מעמקי הלב, בלהט, מתוך צמאון לא-ל חי?!
אמת, אני קורא את שמע שלש, ארבע פעמים בכל יום. אולם האם אני חש בתוכי הבדל בין לפני הקריאה ולאחריה, האם אני מרגיש שקבלתי עלי עול מלכות שמים?!
אכן, אני שומר שבת, אך האם מתחוללת בי מטמורפוזה עם כניסת השבת, כלום משיר אני מעלי את קליפת החולין ומשאיר מאחורי את הטרדות של ששת ימי המעשה, הנכנס אני ליום של התעלות רוחנית, יום שכולו שבת, קדושה ומנוחה?!
וכך עברתי ממצוה למצוה ונוכחתי לדעת שצודקת זוגתי - אני מקיים - אך לאמיתו של דבר, אני צודק לא פחות ממנה: השלמות ממני והלאה ויש איפוא בהחלט הצדקה להיות בעל תשובה.
אבל כאן מתחילים הקשיים.
הבא מרחוק, "מחוץ לתחום", יש לו מסלול זינוק. לעיתים, בקפיצה אחת הוא מגיע אל פסגת ההר, ואילו אני כבר מטפס שנים על גבי ההר. אפשרות לזינוק - אין. וכמה קשה כל צעד נוסף כלפי מעלה...
ולא זו בלבד. הבא מרחוק זוכה למעמד, לסטאטוס - בעל תשובה! כולם מקרבים, כולם מעודדים, כולם מסבירים פנים, אף יש מוסדות מיוחדים המוכנים לעמוד לימינו באיכסון ובהדרכה, לעיתים אף זוכה לכתבה בעתון... ואילו אני , אם אכריז מחר שהחלטתי להיות בעל תשובה, ימשכו שכני בכתפיהם, או שמא יחשבו שבינתי נסתתרה, חלילה: מי שמע ש"דתי" יההפך לבעל תשובה!
אמרתי אל לבי: אין לי ברירה אלא להעלים הדבר מכולם וישאר זה סוד כמוס ביני ובין חי העולמים.
(מתוך: בעין יהודית)