באש במים ובמדבר
בפתיחה של חומש חדש - חומש במדבר, ולקראת שבועות, יום מתן תורה, בחרנו הפעם לעסוק בשמו של הספר והקשר שלו לתורה. חז"ל במדרש הסבירו בשתי דרשות את פשר קבלתה של התורה דווקא במדבר:
"וידבר ה' אל משה במדבר סיני. למה במדבר סיני? מכאן שנו חכמים (ש)בג' דברים ניתנה תורה: באש ובמים ובמדבר. באש מנין? (שנאמר:) 'והר סיני עשן כולו וגו'. במים מנין? שנאמר: 'גם שמים נטפו גם עבים נטפו מים'. במדבר מנין? (שנאמר:) 'וידבר ה' אל משה במדבר סיני'. ולמה ניתנה בג' הללו? אלא מה אלו חינם לכל באי עולם, כך דברי תורה חינם הם...
דבר אחר: כל מי שאינו עושה עצמו כמדבר הפקר, אינו יכול לקבל את החכמה והתורה" (במדבר רבה א', ז).
בשתי הדרשות הללו מפרשים חז"ל בצורה עמוקה את הקשר שבין התורה לבין המדבר. במשך השנים עסק השפת אמת רבות בקשר הזה, ובעיון זה נעסוק בדבריו ונציג מסר אחד עיקרי מתוך תורותיו הרבות העוסקים בעניין זה.
האש והמים - מלמטה ומלמעלה
"...אש הוא התלהבות האדם לעלות ולהתדבק בו יתברך, והוא בחינת 'נר מצוה'. כי (ב)נר שלהבת עולה. וכן על ידי המצות מתדבק ומתחבר בשורשו למעלה. ומים הוא הארת קדושה הבאה מלמעלה והוא בחינת 'תורה אור', כי האור מגיע מלמעלה למטה..." (תרנ"ח "במדרש").
בראשית דבריו עוסק השפת אמת בקשר שבין התורה לבין האש והמים, ונסביר זאת בקצרה. אש מסמלת את ההתלהבות, ההתפרצות והרצון האנושי לשאוף כל הזמן למעלה. כך גם בעבודת ה': על ידי קיום מצוות האדם עולה 'מלמטה למעלה' ומתחבר לשורש נשמתו החצובה מכסא הכבוד, כלומר - מדבק בקב"ה.
לעומת זאת, המים מסמלים יסוד אחר. המים מסמלים את ההארה שמגיעה מלמעלה למטה, את השפע והאור הא-לוקי, שמקורם בשמים והם יורדים לעולם שלנו.
כלומר, בהשוואת התורה לאש ולמים, רוצים חז"ל לומר לנו שהקשר בין האדם לבוראו דרך התורה והמצוות הוא קשר הדדי: האדם אמור לרצות, לשאוף ולהתקדם תמיד, והקב"ה מצידו ישפיע מטובו הגדול על האדם בעולם המעשה.
המדבר - התבטלות והכנעה
כעת עובר השפת אמת להסביר את יסוד ה"מדבר":
"ומדבר הוא להיות נמשך אחר ה' יתברך בכולו, והוא בחינת 'דרך חיים תוכחת מוסר', להיות בטל את הנהגת ה' יתברך ותורתו...ועל זה כתיב (במדבר כ"א, יח): 'וממדבר מתנה', ואמרו חז"ל: אין אדם זוכה לתורה עד שנעשה הפקר כמדבר...".
ההשוואה למדבר באה ללמד אותנו יסוד חשוב ביותר ביחס לתורה. כדי שאדם יוכל לקבל את התורה בצורה אמיתית ושלמה, עליו לעבור תהליך אישי-פנימי. התורה, כידוע, מקנה לאדם דרך חיים מלאה, ויש בה מערכת גדולה של כללים והוראות המלווים את האדם בכל שגרת יומו. כדי שאדם יצליח להפנים ולממש את הדרך שהתורה מתווה לו, הוא חייב לעבור תהליך של התבטלות והכנעה אל מול הקב"ה ותורתו.
ההשוואה למדבר אומרת לנו שכשם שבמדבר הכל הוא בגדר 'הפקר', שהרי אין בו שום דבר ממשי, כך גם האדם - במפגש שלו עם התורה הוא חייב להרגיש כ'הפקר', ללא שום מאפיינים ממשיים המבליטים אותו.
קבלת תורה
ליסוד ההתבטלות יש שתי משמעויות חשובות. ראשית כל, אם האדם לא מכניע את עצמו ואת רצונותיו, יהיה לו קשה לקבל את הסמכות והמרות של הקב"ה ושל התורה, המכתיבים לו את אורחות חייו. זאת, כיוון שכדי שאדם יקבל סמכות ומרות, הוא חייב להקטין את עצמו. כל מי שעבר את השיחה הראשונה של סמל המחלקה בטירונות, זוכר שהרעיון המרכזי בשיחה הוא "כולכם אפסים". כך רצה הסמל להבהיר לנו, באופן מוחלט, שבשנות הצבא תפקידנו היחיד הוא לקבל את מרותם וסמכותם של מפקדינו.
אבל, ברובד עמוק יותר יש ליסוד ההתבטלות משמעות נוספת. התורה, כאמור, מלאה וגדושה במסרים ובתכנים הנוגעים לכל תחומי החיים של האדם. יש צורך בהפנמה תמידית של האדם, בהישארות במצב ובמעמד של מי שלומד ושומע - מעמד של 'מקבל', שהרי האמת והדרך הנכונה בחייו נמצאים בתורה. כלומר, אין פה רק תנאי לקבלת הסמכות הא-לוקית, אלא יש פה הכנה לתוצאה שתבוא באופן טבעי. מי שחושב שהוא כבר מוכן ויודע ואין לו עוד מה ללמוד - גם אם נצעק לו מסרים ותכנים, הוא לא יהיה יכול לקבל את הדברים. (כך יש להסביר את לשון חז"ל: זוכה לתורה").
שני רבדים בלימוד תורה
יסוד ההכנעה מובילה אותנו לתורה אחרת, בה דן השפת אמת במדרש חז"ל שצוטט לעיל. הוא עומד על סתירה הקיימת, לכאורה, בין שני חלקי המדרש. בדרשה הראשונה אומרים לנו חז"ל על דברי התורה שהם ניתנים ב'חינם'. לעומת זאת, בדרשה השנייה, מציבים חז"ל תנאי ברור - אם אדם לא עושה עצמו כהפקר, הוא לא יכול לקנות את התורה. השפת אמת מתרץ זאת דרך הצגה של רעיון נפלא:
"...ואכן ודאי תורה (ניתנת ב)חנם, (ו)מי שירצה יכול ללמוד בה. אבל לקנות התורה, היינו להיות לו דבקות בעצם התורה...זה אינו יכול להיות (אלא) רק על ידי שעושה עצמו הפקר" (תר"מ "במדרש").
בדבריו היפים מבחין השפת אמת בין שני שלבים בקשר של האדם לתורה, וכך הוא מנסה ליישב בין שתי הדרשות. נשווה את הדברים לדוגמא הבאה: אדם אשר מחפש מקום ראוי לגור בו יחד עם משפחתו, יכול לדאוג לעצמו בשתי דרכים. אם יכולותיו הכלכליות מעטות, הוא יכול לשכור דירה לתקופת זמן מסויימת. במצב הזה, כאשר הוא לא הבעלים של הדירה, הוא לא יכול לעשות בדירה ככל העולה על רוחו. למרות האופציה שיש לו לגור בדירה, ברור שהקשר שלו אליה הוא קשר חלקי וזמני. במצב השני מדובר באדם הקונה בית: הוא חסך בעמל רב ממון מרובה, ולאחר מאמצים מרובים מצא את המקום בו הוא רוצה לגור. בשלב זה הוא משקיע את מיטב כספו, זמנו, שכלו וכוחותיו כדי לתכנן את ביתו, לדאוג לבנייתו, למלא אותו ברהיטים יפים כפי ראות עיניו וכדומה. ברור שאדם כזה, החי בדירה משלו, מרגיש לביתו יחס חם יותר, שהרי הוא קניינו ותוצר של מאמציו המרובים.
קניין התורה
כך הם פני הדברים ביחס לתורה. דברי חז"ל המדברים על כך שהתורה מיועדת לכולם, מדברים על הזכות הבסיסית שיש לכל אחד ללמוד תורה ולהכיר אותה ברובד חלקי בלבד. יחסו של אדם כזה לתורה הוא יחס מזדמן ועראי. ישנו רובד משמעותי יותר ביחס לתורה, והוא המושג שנקרא "קניין תורה". ברמה רצינית יותר, האדם צריך להרגיש שהתורה היא קניין שלו והיא חלק מהדברים שברשותו המלאה - היא חלק ממנו. השפת אמת מגדיר זאת, בין השאר, במשפט "להיות לו דביקות בעצם התורה" (בעיון לפרשת שקלים[1]הסברנו את המושגים "בעצם" ו"במקרה", וכדאי לעיין בדברים): יש לאדם שייכות ודביקות בתורה עצמה במלוא המשמעות והעוצמה. אין זה קשר מקרי ומזדמן, אלא קשר חזק בין עצמותו של האדם לעצמותה של התורה.
כאן מגיעים דברי חז"ל ומראים לנו את הדרך לקניין התורה, הצורה המשמעותית יותר של הלימוד - 'שעושה עצמו הפקר'. לפי דברינו לעיל הדברים יובנו היטב: כאשר אדם לא מממש בחייו את יסוד ההתבטלות וההכנעה, קשה לו להתחבר לתורה באופן שלם, והא עושה זאת רק כדבר זמני (כמו אותו אדם שחי בדירתו בשכירות). לעומת זאת, כאשר אדם עושה את עצמו כהפקר ומתבטל כלפי שמיא, הוא גורם לכך שהרצון שלו יהיה לקבל את הסמכות הא-לוקית ואת הדרך שהתורה מתווה לו במלא העוצמה.
עסק התורה
בהמשך הדברים מוסיף השפת אמת נקודה חשובה:
"ומכל מקום הכל בא על ידי עסק התורה. ועל זה אמרו: מתוך שלא לשמה בא לשמה. והמשנה חושבת מ"ח דברים שהתורה נקנית בהם. ומסתמא ימי הספירה מוכנים לתקן אלה הדברים, ולבטל כל הכוחות והמידות להתורה, ואז התורה נקנית. ובאמת גם אלו המידות זוכין על ידי עסק התורה".
השפת אמת יודע ששומעים אותו הרבה אנשים פשוטים. הדברים שהזכרנו עד כה יכולים להרתיע ולהעלות חששות בפני קהל שומעיו. שאלות כמו "מי אני שאגיע לכזו רמה של הכנעה והתבטלות כדי להתחבר לתורה?" יכולות לעלות במחשבתם של רבים מחסידיו. לכן, מסיים השפת אמת בדברים פשוטים מאד. השלב האידיאלי של קניין תורה ועבודה על מידות הנפש מתחיל ב"עסק התורה": תלמד, תקבע עיתים לתורה, תעסוק ותעמול בתורה.
יש בכוחה של התורה, אפילו כאשר עוסקים בה ברבדים שטחיים ביותר, להוביל את האדם לאותה מדרגה גבוהה של הזכות לקנות תורה. באופן קצת אבסורדי יוצא, שיש לאדם יכולת לזכות בקניין תורה ובדבקות בה דרך העיסוק בתורה עצמה.