בתוך מהלך התשובה של הימים הנוראים, שמתחיל בראש חודש אלול ומסתיים ביום הכיפורים, הימים המיוחדים, המסוגלים במיוחד לתשובה, ימים בהם עלה משה למרום לקבל לוחות שניות שמבטאות את המחילה על חטא העגל, 'תקוע' לו באמצע, ראש השנה. לא כל כך מובן מה עניינו שם באמצע.
הרי ראש השנה עניינו המלכת ה', כמו שרואים מכל התפילות שלו. וידוי חטאים ותשובה עליהן, שהם עיקר מצוות התשובה, כלל לא מוזכרים בו (בניגוד תהומי ליום כיפור שם יש מאות הזכרות של חטאים ווידוים ארוכים). יותר מזה, יש איסור להזכיר חטא בראש השנה (וכתוב בהלכה שנוהגים אפילו לא לאכול אגוז בראש השנה, כי זה בגימטרייא חטא. עד כדי כך...)
מה עושה לו ראש השנה באמצע ימי התשובה? מה שייכותו לשם? וכי לא היה מתאים יותר 'למקם' אותו לאחר יום הכיפורים, לאחר שנכפר על עוונותינו ונבוא זכים יותר להמלכת המלך? במקום בו הוא נמצא עכשיו הוא פשוט קוטע את תהליך התשובה, ולא מובן מה תרומתו לעניין.
____________________________
טבע האדם הוא שבאופן טבעי הוא מאד אנוכי ונתון בעצמו. לכן אפילו כשאדם מנסה לתקן את עצמו ולעשות תשובה הוא עלול לנטות בקלות ובמהירות לתשובה קטנה ואגואיסטית. הוא יתקן את מעשיו מחשש פן יבואו עליו צרות ומחלות בעולם הזה או ייענש בגהינום בעולם הבא, או לחילופין להפך - כדי לזכות לשכר בעולם הזה ובעולם הבא. מה שנקרא תשובה מיראה.
זה טבעו של האדם בקטנותו.
ומה עם כבוד ה'? מה לגבי תיקון עולם במלכות שדי? ומה ביחס ל'לעשות את האמת מפני שהיא אמת' (כלשון הרמב"ם)?
כל זה היה עלול להיות מוזנח לגמרי בצד.
האדם היה יוצא מימי התשובה עם חזרה בתשובה מסוימת, אומנם, אך הוא היה נשאר קטן, אנוכי, ונתון בעצמו, מה שמכשיר את הקרקע לחטא הבא שמייד יגיע.
בדיוק לשם כך באמצע הימים האלו 'נכנס' לו ראש השנה. יום אחד ארוך בו אסור לדבר עם חטא, אומנם, אך הוא נותן כיוון חדש לכל מהלך התשובה של האדם, ומרים אותו לגובה חדש.
יום כיפור שאחרי ראש השנה, לא ייראה כמו יום כיפור של לפני ראש השנה!
ביומיים האלו של ראש השנה האדם לא עוסק בעצמו ובקטנותו, אלא בגדולת ה' ובשאיפה להמליך אותו על כל העולם.
תפילת היום מורכבת משלושה חלקים: מלכויות זכרונות ושופרות.
מלכויות העוסקות בגדולתו של מלך מלכי המלכים ובשלטונו על עולמו.
זכרונות שמוזכר בהן גם גדולתו של עם ישראל ועניינו המיוחד.
ושופרות העוסקים בין השאר בזכרון מעמד הר סיני בו ניתנו התורה והמצוות לעם ישראל.
אדם שמפנים ומעמיק בתוכו את המסר שנושא בקרבו ראש השנה ייזהר עכשיו משנה זהירות מן החטא. לא מפני פחדו מעונש, ולא בכדי לקבל שכר בעולם הזה או בעולם הבא. הוא ייעשה זאת מפני הכרתו את ערך התורה והמצוות, את גדולת מי שציווה עליהן, וגם את חשיבותו ומעלתו שלו עצמו, כיהודי, בן לעם הנבחר. הוא לא ירשה לעצמו לרדת לדיוטא התחתונה של מי שנסחף אחרי ייצרו הרע ומתפתה לתאוותיו.
זו כבר תהיה תשובה אחרת.
תשובה מאהבה.
בימים אלו אנו אומרים את מזמור צא' בתהילים "לדוד ה' אורי וישעי".
חז"ל דורשים:"אורי" – זה ראש השנה, ו"ישעי"- זה יום כיפור.
יום כיפור הוא יום הישועה, יום הכפרה, בו האדם גואל את עצמו ואת נשמתו ממשא החטא.
אך לפני כן בא ראש השנה, 'אורי', שמאיר את כל התהליך הזה באור חדש, באור גדול של תשובה מאהבה.
{הדברים מיוסדים במידת מה דברי הרב קוק זצ"ל בדרוש היח' בספרו 'מדבר שור'}