"ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם [ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע]" (שמות כ"ד, ז) - אבל לא שמענו: מהיכן קרא באזניהם? ... רבי ישמעאל אומר: בתחלת הענין מה הוא אומר? "[וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר. דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם כי תבֹאו אל הארץ אשר אני נֹתן לכם] ושבתה הארץ שבת לה'. שש שנים תזרע שדך..." (ויקרא כ"ה, א-ג) - שמטים ויובלות ברכות וקללות. בסוף הענין מה הוא אומר? "אלה החוקים והמשפטים והתורות [אשר נתן ה' בינו ובין בני ישראל בהר סיני ביד משה]" (ויקרא כ"ו, מו). אמרו: מקבלין אנו עלינו. כיון שראה שקבלו עליהם נטל הדם וזרק על העם, שנאמר "ויקח משה את הדם ויזרֹק על העם [ויאמר הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם על כל הדברים האלה" (שמות כ"ד, ח).
מכילתא דרשב"י יתרו, ג
בשאלה 'מה עניין שמיטה אצל הר סיני?' פתח רש"י את פירושו לפרשתנו, ובכך טבע מטבע לשון המשמש כביטוי לתמיהה על קשר בין שני עניינים הרחוקים זה מזה כרחוק מזרח ממערב. קושייתו של רש"י המועצמת בתמיהה 'והלא כל המצוות נאמרו מסיני?' נראית חזקה יותר מהתירוץ שמביא רש"י בשם הספרא: "אלא מה שמיטה נאמרו כללותיה ודקדוקיה מסיני - אף כולם נאמרו כללותיהם ודקדוקיהם מסיני" (ספרא בהר, א).
ואכן, רבי ישמעאל בדרשתנו טוען לקשר עמוק יותר בין הר סיני למצוות השמיטה והיובל. לשיטתו, כלל לא מדובר כאן בשני עניינים רחוקים, שהקשר ביניהם נועד ללמדנו על היחס בין התורה שבעל-פה לתורה שבכתב, אלא בשני עניינים שיש ביניהם קשר עמוק ומהותי. רבי ישמעאל טוען כי תוכנו של "ספר הברית" שעליו אמרו ישראל "נעשה ונשמע", ושעל סמך הסכמתם לו זכו לקבלת התורה, הינו מערכת המצוות שבפרשת בהר המסתיימת בברית שבפרשת בחוקתי. מאחר וההסכמה לקיומו של ספר זה הוא התנאי שהוצב לקבלת התורה, נראה כי לדעתו בלעדי הסכמת ישראל לשמירה על מערכת השמיטה והיובל, לא היו מקבלים את התורה, חלילה.
נראה כי לשיטה זו, הקביעה שבפרשתנו "אם בחֻקֹתי תלכו ואת מצוֹתי תשמרו ועשיתם אותם" (ויקרא כ"ו, ג) איננה אזהרה כללית על כל מצוות התורה, אלא אך ורק על המצוות שניתנו לפני מתן תורה: המערכת של חוקי השמיטה והיובל שנמנו בפרשתנו, ואולי גם המצוות שנתנו לבני נוח. ראיה לתפיסה זו, וכן לחומרתה של מצוות השמיטה, ניתן למצוא בקביעת חז"ל לפיה "גלות בא לעולם על עבודה זרה, ועל גלוי עריות, ועל שפיכות דמים, ועל שמיטת הארץ" (אבות דר"נ ל"ד). גם מפשט פרשתנו יש סיוע לתפיסה זו, שכן הנימוק המופיע בפרשה לגלות הוא "אז תִרצה הארץ את שבתֹתיה... את אשר לא שבתה בשבתֹתיכם בשבתכם עליה" (שם, לד-לה).
נראה כי המהפכה שעורך רבי ישמעאל באשר למיקומן ולחשיבותן של מצוות השמיטה והיובל, אינה נסמכת רק על האזכורים המפורשים של הר סיני כמקום נתינת המצוות הללו, בתחילת פרשת בהר ומיד עם תום הקללות שבפרשת בחוקתי. בנוסף לרמזים מפורשים אלה, קיימת מערכת רחבה של הקבלות בין מעמד הר סיני לבין המצוות שבפרשתנו, שמפאת קוצר היריעה נציין את מקצתם.
ספירת שבע השבועות של ספירת העומר, המייצגת גם את הספירה לקראת מתן התורה, מקבילה ומזכירה עד מאוד את ספירת שבע שבתות השנים, עד למעמד היובל; כנגד "וקִדשתם היום ומחר... והיו נכונים ליום השלישי" (שמות י"ט, י-יא) מצווה פרשתנו "וקִדשתם את שנת החמשים שנה" (ויקרא כ"ה, י); אל מול "ויהי קול השופר הולך וחזק מאֹד" (שם, יט) – קובעת התורה "והעברת שופר תרועה... תעבירו שופר בכל ארצכם" (פס' ט); ובנוסף לכל אלה, לא בכדי השתמשה התורה בשיתוף השם - "במשֹך היֹבל המה יעלו בהר" (שם, יב).
נראה כי עומק טענתו של רבי ישמעאל, נעוץ בהקבלה שבין התיאורים בשמות י"ט ובשמות כ"ד, המתארים משתי נקודות מבט שונות את האירועים שקדמו למעמד הר סיני. בעוד שבשמות כ"ד מתואר המעמד של הברית המבוססת על "ספר הברית", בהקדמה למעמד הר סיני שבשמות י"ט מתוארת המגמה של הברית: "והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ. ואתם תהיו לי ממלכת כֹהנים וגוי קדוש" (שם, ה-ו). מגמת מתן התורה היא ייסוד ממלכת כהנים וגוי קדוש באותה ארץ קדושה ומיוחדת – ארץ ישראל.
לפיכך כהקדמה וכבחינה למתן התורה, יש לבדוק האם ישראל מוכנים לנטוע את יסודם הממלכתיים בארץ, על עקרונות השמיטה והיובל. עקרונות אלה הם שמייצגים את התפיסה של "כי לי כל הארץ" לגבי ארץ ישראל - כפי שמנומק בצורה מפורשת בפרשתנו "והארץ לא תמכר לצמִתֻת כי לי הארץ" (ויקרא כ"ה, כג). בניגוד לרוב מצוות התורה הפונות לאדם הפרטי, מערכת השמיטה והיובל בונות מערכת כלכלית הבנויה על אמונה בהשגחה - "ממלכת כהנים", ומערכת סוציאלית עניפה המחזירה לאדם את מעמדו הכלכלי לא בעזרת חסד, אלא על ידי צדק חלוקתי מחודש – "גוי קדוש".
רבי ישמעאל בא ללמדנו שהתנאי לנתינת התורה לעם ישראל, הוא שנתינה זו לא תהיה מעשה חד פעמי. יתכן שבכך פתר גם את השאלה המפורסמת של סדר המילים בביטוי "נעשה ונשמע", שכן בכדי לקבל את התורה, היה עלינו להתחייב עוד לפני מתן התורה קודם כל ש"נעשה" ורק בזכות כך "נשמע": 'נעשה' - נספור לקראת מעמד הר סיני המחודש שיחול בתקיעת השופר של שנת החמישים, ובזכות כך 'נשמע' ביום החמישים את קול השופר ההולך וחזק; 'נעשה' בכך שנקיים את "וקראתם דרור בארץ לכל יֹשביה... כי לי בני ישראל עבדים עֲבָדַי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים", ובזכות כך 'נשמע' את "אנכי ה' אלֹקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים"; נתחייב לקיים את "והארץ לא תמכר לצמִתֻת" ולכן נזכה לשמוע את "כי לי כל הארץ"; נתחייב להקים בארץ ישראל מערכת כלכלית הנשענת על אמונה בהשגחה וצדק חלוקתי, ובזכות כך נזכה לשמוע את הייעוד הנעלה "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש".
* הכותב הוא דוקטורנט לתנ"ך במכון הגבוה לתורה, אוניברסיטת בר-אילן.