זוגות מעורבים

שלום לך,
שאלת שאלה שנוגעת לכמה נושאים חשובים מאוד. הנושא מורכב, לכן גם התשובה שלי תהיה מורכבת. אך לצד המורכבות, התשובה תהיה חד משמעית.
יש לי שני חברים, שאימא שלהם דתייה ואבא שלהם חילוני. משפחות נהדרות. שתי המשפחות הסכימו שהילדים ילכו לחינוך דתי עד שיגיעו לגיל בו יכולים לבחור בעצמם בדרכם. במשפחה אחת כל הילדים יצאו חילונים. במשפחה השנייה, כולם יצאו דתיים (ועוד איך דתיים...). אלו משפחות נהדרות, חיות מתוך קבלה אחד של השני. כל אחד יודע לוותר במקום שצריך, ולתת את התמיכה לבן הזוג על אף השונות באמונות. לא מדדתי, אבל אני מניח ששוררת אהבה אמיתית בין בני הזוג. א"כ – זה יכול לעבוד. מצד שני, היו לי חניכים לא מזמן, שדיברתי בדרך אגב על הנושא. חניכה אחת תמכה בדעתי (שאכתוב להלן), חניכה אחרת חלקה עלי וחניכה שלילית הייתה קצת מבולבלת בנושא. אחרי הפעולה, גיליתי מה שלא ידעתי קודם: שלושת החניכות שהשתתפו כל כך בדיון, באו ממשפחות כאלו. שתים מהן ממשפחות מפורקות, ואחת ממשפחה "שלמה". החניכה ההססנית הגיעה אח"כ ואמרה שהשיחה בנושא עזר לה מאוד להבהיר לעצמה חלק מהבלבול שהיא מרגישה בתוך עצמה... א"כ, זה יכול גם לא לעבוד. עד כאן דברים מתוך ניסיוני הדל.
יש להבין, וברוב המקרים בנקודה זו מתחילה ומסתיימת השאלה: נישואין כאלו מכניסים את בני הזוג להתמודדות יום יומית בשאלות מאוד לא פשוטות. החל מחיי האישות שמוגבלים שההלכה מגבילה כל כך. ועד אופי השבת. החילוני אולי מכוח רגש האהבה שחזק בהתחלה חושב שהוא יסכים להתפשר, אך אם הזמן ההלכה נעשית לו יותר ויותר מטרידה. למה שהוא ישמור על משהו שהוא לא מאמין בו בכלל? למה עליו לכבד עקרונות שמבחינתו הם שריד של איזה עולם קדום ופרימיטיבי? תמיד בתחילה רגש האהבה חזק מאוד, וכל המכשולים של העתיד כאילו נמחקים. אך עם הזמן הרגש נרגע, ונשארים עם ההתמודדות היום יומית, ועם הפער העצום. דומה שעל מנת שנישואין כאלו לא יתפרקו יש רק שתי אפשרויות: או שמדובר על מלאכים ממש, או שבסופו של דבר אחד מבני הזוג יטה את דעותיו לשני. בד"כ מי שיוותר בסוף הוא הדתי, שהרי הוא, מבין השנים, מי שמביא איתו את כל ההגבלות.
אפילו אם נדמה (וכפי שאמרתי – אולי מתוך אשליה) שפער כזה ניתן לגישור, יש עדין מימד עקרוני נוסף שלדעתי שולל את האפשרות גם ל"זוג מלאכים":
בשני שמות קרא אדם הראשון לאשתו. אישה, לאמור:
"(יח) ויאמר ה' אלקים לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו
(כג) ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת (כד) על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד" (בראשית ב)
והשם השני שנתן לה חוה, לאמור:
"(כ) ויקרא האדם שם אשתו חוה כי הוא היתה אם כל חי" (בראשית ג כ)
ומכאן התורה קבעה לנו שתי מטרות בנישואין. א. שותפות לחיים. זו נדחפת ע"י האהבה. היא באה לגאול את האדם מבדידותו מכיוון שלא טוב היות האדם לבדו. ב. הקמת משפחה. בניית בית ביחד והקמת משפחה, מתוך אחריות להמשכיות של כלל ישראל.
כעת מתוך ההבנה הזו, ניגש אל שאלתנו, בתמצית. מצד המטרה הראשונה (אישה) יתכן שאפשר ליצור שותפות, ואפילו שותפות נפלאה עם בן זוג חילוני. הם יכולים להיות שותפים לרגשות, לחוויות החיים. אין ספק גם שרגש של אהבה יכול בדרך הטבע לשרור ביניהם. אלא שהבעיה נוצרת כאשר ניגשים אל ה"שם" השני "חוה". נישואין אינם בנויים רק על אהבה. בנישואין ישנה החלטה לבנות ביחד בית, להקים משפחה.
אדם דתי (אמיתי), שבאמת מאמין שהדרך שלו היא הנכונה והיחידה (כפי שהדת היהודית בהחלט מאמינה) אינו מכיר כלל באפשרות של החילוניות. מצידו, החילוניות אינה אלא טעות חמורה ומעציבה. מבחינתו, יהודי שאינו מאמין בקב"ה ובתורה, מחטיא את ייעודו וחובתו בעולם. חלילה אין הוא חושב שהחילוני הוא אדם רע, אלא טועה מסכן. קל לנו מאוד להזדהות גם עם אנשים טועים, ובייחוד כשאנחנו מודעים לכך שאנחנו בעצמנו עושים הרבה טעויות. לכן לא כ"כ קשה לאהוב חילוני. אלא, שכאשר באים להקים משפחה, עלינו לדאוג לחנך את בנינו למה שאנחנו מאמינים שהוא האמת הבלעדית. כאשר אחד מבני הזוג חילוני, אין אפשרות להגיד לילד – אני מאמין שהחילוני טועה, שהדרך שלו אינה אמיתית, מכיוון שיש גם בן זוג שני שהוא הורה בדיוק באותה המידה. על כן, לעניות דעתי, דרך כזו אינה נכונה לדתי אמיתי.
עד כאן התיאוריה. כאשר השאלה היא לא לגבי ההחלטה שלך עם מי להתחתן אלא לגבי זוג אחר שקיבל את ההחלטה שלו, ע"פ התפיסה הערכית שלו (ששונה כנראה מהתפיסה שהצגתי) זו שאלה שאינה בשביל תשובה באינטרנט. היא תלויה הרבה בנסיבות. ברור שצריכים הרבה דרך ארץ, ולבדוק שוב ושוב שכל מה שאנחנו רוצים לעשות, הוא רק בשביל לעשות טוב לבני הזוג (שהם עיקר השאלה). מהו טוב? זו שאלה טובה שתלויה מאוד בנסיבות.

מקווה שהכל יסתדר באופן הטוב ביותר,
דן – חברים מקשיבים.