שאלה
שלום וברכה ויישר כח,
במקורות אחרונים רבים מובא שהאוכל פרי נגוע עובר איסור תורה
ולכאורה הדבר עומד בסתירה לגמרא בפסחים כד עב "כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא דרך אכילתן" והרי לא יתכן לומר שאכל תולעת מאוסה שאף לא ראה אותה, בדרך אכילה, מה שנכון לומר על אכילת שרצים הנהוגה בתרבויות שונות.
אשמח למקורות ליישוב הסתירה לכאורה.
בשורות טובות
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
דרך אכילה מתייחס לאופן שבו נכנס החרק לפיו, ומכיון שנכנס כדרכו דרך פיו נחשב לאיסור דאורייתא.
בדין חרקים שלא כדרך אכילתם דנו הפוסקים למשל בשאיפת חרק דרך האף, עיין למשל בשו"ת הלכות קטנות חלק א סימן לה
"שאלה השואף דבר איסור דרך נחיריו אם חייב דהרי נהנה גרונו בכזית?
תשובה כל מצות שבתורה בין עשה בין ל"ת אם שינה בעשייתם לא עשה כלום להתחייב מן התורה כגון אתרוג שופר שלא כדרך גדילתן ומוציא בפיו בשבת או פשט עני ונתן לב"ה או נטל מתוכה. ואמרינן התם (חולין ק"ג:) אכל כחצי זית והקיאו וחזר ואכל אותו חצי זית עצמו חייב ופסקו הרמב"ם ה' מ"א. ואם בהעברת האוכל בגרון שלא כדרך העברתו חייב למה לי חזר ואכלו". כך מובא גם בערוך השולחן יוד" סוף סימן פד ועוד