למה אישה פסולה לעדות?

בס"ד
שלום רב,

את שואלת: "אני לא מצליח להבין מדוע התורה אוסרת מראש על הנשים להעיד בלי לתת לה אפשרות להחליט לבד אם היא רוצה להעיד או לא? יתרה מזאת, לא כל הנשים עדינות ובוודאי שיש נשים שיכולות לעמוד בלחץ של החקירה ושל השבועה. למה אותן נשים אמיצות יהיו פטורות מלהעיד?"
כאשר מדובר על עדות זו לא פריבילגיה: אם העד רוצה אז הוא מעיד ואם לא אז איננו מעיד.

יש מצווה ויש חובה להעיד. אי אפשר לומר לאיש או לאישה: "אם את\ה חזק\ה אז את\ה חייב\ת להעיד ואם את\ה חלש\ה את\ה פטור\ה".
אם זה היה המצב אז אנשים היו מעידים רק כאשר הם יכולים לסייע לחברים שלהם ולא מעידים כאשר זה עלול להזיק לחבר.
העדות היא מצווה מן התורה וגם חובה שבית הדין כופה אותה. מערכת משפט לא יכולה לפעול באופן שאת ממליצה עליו - כל אדם יחליט אם להיות עד או להימנע - לפי ההרגשה שלו.
אכן את צודקת שיש נשים חזקת מאוד וגברים חלשים מאוד - אבל כאשר מדובר בנושאים כלליים צריך להחליט על פי דרך העולם וכך עושים.

כיום אנו רואים כמה קשה לנשים להעיד. נשים שנפגעו בתקיפות מיניות נמנעות לתבוע את הפוגע בגלל הקושי להיחקר במשטרה ולהופיע בבית משפט. כאן לא מדובר על עדות בענייני הזולת אלא על עשיית דין במי שפגע באישה עצמה - למרות זאת האישה נמנעת בגלל הקושי שלה כנגד חקירה.

עם זאת חשוב להדגיש שאין ספק שנשים נאמנות לומר אמת. לכן יש נסיבות בהן אישה כן מעידה. (מצטט מתוך מאמר של גרשון הולצר):

"העולה מדברינו, שאם כי במקורה, במשפט העברי, האישה פסולה לעדות מכל וכל, הרי שכבר בתלמוד אנו מוצאים את הניצנים הראשונים לתקנות לפיהן עדות האישה קבילה, ובספרות ההלכתית לדורותיה עד ימינו, אנו עדים להתגברות מגמה זו...
הנמוקים למגמה דלעיל של קבלת עדות האישה - באותם מקרים בהם היא קבילה - כפי שאלה עולים מהספרות ההלכתית, הם אותה מטרה מרכזית אליה חייב - בהתאם להשקפת ההלכה - לחתור בית הדין, והיא: חשיפת האמת העובדתית עד תומה...
וניתן לסכם ולומר, שההלכה הנהוגה כיום, כפי שנפסקה בשולחן ערוך חו"מ סי' לה סעי' יד וכפי שבית הדין הרבני הגדול בירושלים מזכירה בערעור תשי"ח49/ ו- תשי"ח57/, פסקי דין רבניים ג, ע' 77 בע' 83 - כאשר אין אפשרות להסתייע בעדות אחרת, גם עדותה של האישה
קבילה."
http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/sinay/edut2-4.htm