שלווה פנימית

שלום לך,
את כותבת שאת עובדת ומתקדמת,
ופועלת, ועושה,
ולכאורה זה נראה נפלא,
אבל את עדיין לא מרוצה.
חכמים כתבו ש"אין אדם מת וחצי תאוותו בידו",
אדם נולד כאדם עם שאיפות ורצונות,
רצון להתקדם, מעין נטייה פנימית לאל הישאר באותו מקום ותמיד להיות עם הפנים קדימה.
ויש לאדם בחירה חופשית לאן לכוון את הנטייה הזו,
האם להתקדם בכמות הכסף שיש לו בבנק,
האם להתקדם ביראת שמיים, בעבודת המידות?
בעבודת ה´?
הבחירה שלו היא בחירה מאוד משמעותית ועל פיה הבחירה הזו הוא ינהל את חייו.
וישר כח שהכיוון שלך הוא להתקדמות בעבודת ה´ משמעותית ורוחנית.
על גבי הבחירה הזו יש לו עוד בחירה,
מה לעשות עם הדרך הארוכה שמצפה לו?
הרב דסלר זצ"ל (בספר מכתב מאליהו) קורא לזה "ערפל המידות",
אדם נמצא במדרגה מסוימת,
והוא מרגיש מוכן ובשל לעלות מדרגה (או מרצונו או שהקב"ה דוחף אותו),
את המדרגות שהרבה למעלה מהמדרגה שלו הוא עוד לא רואה כי הן רחוקות ("הן נמצאות בערפל"),
אבל,
אחרי שכבר יעלה מדרגה והיא תתבסס אצלו,
פתאום המדרגה שאחריה כבר לא תהיה בערפל,
הוא כבר יראה אותה והיא תהיה באופק הקרוב אליו.
וזה יכול מאוד לתסכל,
עד שחשבתי שכבר הגעתי לאנשהו פתאום אני מגלה שיש לי עוד דרך...וגם פה יש בחירה.
להאמין במסלול שלך,
להאמין בדרך המיוחדת שהקב"ה סלל לך,
לדעת שמה שה´ דורש ממך זה להיות את.
הוא הביא אותך לעולם עם נתונים מסוימים ומיוחדים לך (אבא ואמא, אחים, שכונה, כיתה),
ועם הנתונים האלו את צריכה לעבוד אותו,
להתקדם,
לקחת את הכוחות והכישורים שהקב"ה נתן לך ואיתם לעבוד את ה´,
לפי המסלול שהקב"ה מוביל אותך בו.
ולא לפי מסלולים של אחרים עם נתונים אחרים.
זה נכון שככל שמתקדמים מגלים עוד הרבה מדרגות בסולם,
אבל לא בטוח שהמדרגות האלו רלבנטיות לנו,
מה שרלבנטי לנו זה להיות בהתקדמות.
לוודא שאני בדרך.
וזה עוד בחירה שיש לאדם.
לשמוח בדרך.
לשמוח במה שיש.
הרמב"ם כותב שהשמחה בעשיית המצוות היא עבודה גדולה.
למה עבודה גדולה?
כי צריך להתאמץ כדי לשמוח.
להתאמץ לא רק לעבוד את ה´ אלא גם לשמוח בזה.
לא להסתכל על מה שאין, לא להסתכל על מה שחסר,
אלא לשמוח שאנחנו חלק מעם ה´.
את מבקשת טיפים כדי לשמוח,
ונראה לי שדבר ראשון זה להכיר בכך שזו עבודה גדולה לשמוח.
עבודה גדולה לדעת ש"לא עליך המלאכה לגור ולא אתה בן חורין להיבטל ממנה",
אבל זו עבודה אמיתית,
שככל שתחזקי בך את הרצון לעבודה הזו ככה תרגישי יותר שלווה ושמחה עם עצמך.
שמחה במסלול המיוחד שהקב"ה התווה לך,
שמחה בך,
ובכוחות ובכישורים שלך,
ושמחה בבחירה שלך,
לנווט את כלל הכוחות והכישורים לעבודת ה´,
שאמנם איטית ולוקחת זמן,
אבל כך את בטוחה שהיא יציבה ואמיתית.
ואני בטוחה שמדי פעם את יכולה להתסכל אחורה ולראות את הדרך שכבר עשית ולהגיד "וואוו",
היה קשה אבל משתלם....
אם זה עוד לא קרה אני בטוחה שזה יקרה בקרוב..
לפעמים כדי לעזור לנו להרגיש את זה אפשר להחליט על משהו שלומדים או עושים לזמן מוגבל וכשנסיים אותו נדע לשמוח בסיום של הדבר ,
זה יכול להיות לימוד שמירת הלשון יומי לחצי שנה (יש בספרים מסודרים), או לימוד כלשהו יום יום עד שתסיימי אותו וכך תוכלי להרגיש באופן מוחשי יותר את עליית המדרגה שלך.
המדרש אומר שלעתיד לבוא הטעם של עץ יהיה כטעם הפרי שלו, שהיום זה לא ככה,
אנחנו אוכלים תפוז אבל הענף של התפוז לא יהיה כל כך טעים.. ולעתיד לבוא זה כן יהיה.
הרב קוק זצ"ל מסביר (באורות התשובה) שלעתיד לבוא נוכל להרגיש את המתיקות בדרך, גם אם עוד לא הגענו למטרה.
נרגיש את הסיפוק גם בתהליכים.
אולי בע"ה פעם זה יהיה קל יותר ובינתיים אנחנו עוד צריכים לעבוד על זה, להסתכל על הנקודות הטובות בחיים שלנו ובדרך.
לרשום את זה לעצמנו, להיות מודעים לזה.
לפרגן לעצמנו על ההתקדמויות הקטנות שבדרך ולא לחכות עד שנגיע למטרה הכוללת.. לחנך את עצמנו להציב יעדים קטנים ולשמוח בהם.
בהצלחה רבה לך בדרך,
וישר כח על הדבקות והרצון להתקדם למרות הקשיים שבדרך.
את מוזמנת לפנות אלי למייל,
נעמה tepernaama@gmail.com