גדרי ההלכה

שלום רב

אני מעתיק את דברי ספר החינוך, מצוות רנח:


שלא להונות במדות וכל המדות בכלל

שלא להונות במדות הלח והיבש ולא במאזנים, ובכלל מדות הוא גם כן מדידת הקרקעות, וכל דבר הנמדד בין בני אדם, כגון בגדים, שנאמר [ויקרא י"ט, ל"ה] לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה. ופירשו זכרונם לברכה [ב"מ ס"א ע"ב] כי משורה היא מדת הלח והיבש, והיא מדה קטנה ביותר, שהיא אחד מל"ג בלוג. ולמדנו מכאן כי התורה הקפידה על המדות בכל שהוא, כלומר שאע"פ שבשאר גזלות לא תקפיד התורה אלא בפרוטה, בענין המדות תקפיד בכל שהוא.

ופירוש הכתוב כן, לא תעשו עול במשפט, ומהו המשפט השנוי כאן, הוא המדה והמשקל והמשורה. ולמדו זכרונם לברכה מזה שהזכיר הכתוב בכאן משפט, שהמודד נקרא דיין, ואם שקר במדה הרי הוא כמקלקל את הדין וקרוי עוול ומשוקץ חרם ותועבה, וגורם לחמשה דברים האמורים בדיין, מטמא את הארץ ומחלל את השם ומסלק את השכינה ומפיל את ישראל בחרב ומגלה אותן מארצם. ועוד הפליגו בחומר מצוה זו ואמרו [ב"ב פ"ח ע"ב] כי גדול עונשן מעונש עריות, שזה בין אדם למקום וזה בינו לחבירו. שורש המצוה ידוע, כמו שכתבתי למעלה במצות עשה י"ב בסדר זה.

מדיני המצוה, מה שאמרו שהמודד או השוקל בעוול, אע"פ שהוא גונב בלי ספק, אינו משלם תשלומי כפל אלא משלם לו מה שחסר מן המדה או המשקל. וכן מה שאמרו זכרונם לברכה [ב"מ נ"ב ע"א] למשמרת מצוה זו, שסלע שנפגמה מן הצד לא יעשנה משקל, שמא יפגם ממנה יותר ויהיה המשקל חסר, ולא יניחנה במקום שיוכלו אחרים לעשותה משקל, ומה שהאריכו בזה לומר שאם חסרה ועמדה על מחצה בכיוון, יקיים. ומה שאמרו, עושה אדם מדותיו סאה וחצי סאה וכו', אבל לא יעשנה קביים, שלא תתחלף ברובע הסאה שהוא קב ומחצה, וכן במדות הלח, עושה הין וחצי הין וכו', כדאיתא בברייתא בבבא בתרא [פ"ט ע"ב].

ומה שאמרו [ב"מ ס"א ע"ב] שהמודד את הקרקע בחבל לא ימוד לאחד בימות החמה ולאחד בימות הגשמים, מפני שהחבל מתקצר בימות החמה. ומה שאמרו [שם קי"ז ע"ב] שצריך כל אדם לדקדק הרבה במשיחת הקרקע. לפי שיש חילוקין הרבה במשיחת הקרקע בין ההר והגיא, ויש לעיין בו גם כן בין העיגולין והריבועין והאלכסונין.

ועוד הרבה ענינים המתבארים בספרי חכמת החשבון והגימטריאות, שיחלקו בין זוית נצבה לזוית נרווחת וזוית חדה, ואלו שלש צורותיהן כסדר, ובין משולש שוה הצלעות והמשולש אשר שתי הצלעות בלבד שוות, והוא נקרא משולש שוה השוקים, ובין משולש שאין צלע מכל צלעותיו שוות, והוא הנקרא מתחלף הצלעות, ובין מרובע רבוע שוה למרובע ארוך, ומרובע מעויין כזה ומרובע דומה למעוין כזה וכמה צדדין כיוצא באלו, לא יכיל קלף גדול לרוב הצורות שעשו בזה בעלי חכמת התשבורת והשיעורין הנקראין אלהנדסא בענינים אלה. ומכל צד צריכין אנו להזהר הרבה במדידת הקרקעות.

ותזכור עם זה כי הכללים שכללו חכמים זכרונם לברכה בעניני החשבון, כגון מה שאמרו [עירובין נ"ז ע"א], כל אמתא בריבועא, אמתא ותרי חומשי באלכסונא, וכן כל שיש בהיקפו שלשה טפחים יש בו רוחב טפח, וכן כמה מרובע יתר על העיגול, רביע, וכיוצא בכללים אלו, שלא אמרו זכרונם לברכה על הכיוון הגמור כי אם בקירוב, ולכן אל תסמוך בזה בחלוקת הדברים בין בני אדם.

ואל תתמה, איך יכתבו דבר בלתי מכוון והם אנשי אמת אשר אלהים נצב בעדתם, כי הם לא נצרכו אל החשבונות כי אם בחשבון תחומי שבת או בזריעת הכלאים ונטיעתם וכיוצא באלו הדברים, ובזה מה שלא כיוונו בו מביא אותנו לידי חומרא ואינו מזיק לשום אדם בממונו, ואע"פ כן העידו ברוב מקומות אלו שאין החשבון מדוקדק שם, שאמרו בכל מקום ומקום כפי הראוי בו, היינו דלא דק ולחומרא לא דק, וכיוצא בזה, שהודיעונו בכל מקום שלא נתלה בהם מיעוט ההשגחה וידיעה בדבר מכל הדברים. ויתר פרטי המצוה, בבתרא ובמקומות אחרים.

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. ועובר עליה ושיקר במדה במשקל ובמשורה עבר על לאו, אבל אין לוקין עליו, לפי שהוא ניתן לתשלומין. וכתב הרמב"ם זכרונו לברכה שאם שקר במדות אפילו לגוי עובד עבודה זרה עובר בלא תעשה וחייב להחזיר, וכן אסור להטעות הגוים בחשבון, שנאמר [ויקרא כ"ה, נ'] וחשב עם קונהו, אף על פי שהוא כבוש תחת ידיך, קל וחומר לגוי שאינו כבוש תחת ידיך, והרי הוא אומר [דברים כ"ה, ט"ז] כי תועבת יי וגו' כל עושה עול, מכל מקום.

אריאל
(המשיב אינו רב)