התייחסות הדת לעישון

שלום רב,
עישון הוא דבר אסור על פי ההלכה משני טעמים: א. אסור לאדם להזיק לעצמו. ב. אסור לאדם להזיק לאחרים. מקורות רבים יש לדברים אלה ואזכיר לדוגמא את דברי הרמב"ם: "כל מכשול שיש בו סכנת נפשות, מצוות עשה להסירו ולהישמר ממנו, ולהיזהר בדבר יפה יפה, שנאמר: השמר לך ושמור נפשך מאוד". ובמקום אחר הוא מציין ש"הרבה דברים אסור חכמים מפני סכנת נפשות, וכל העובר עליהם, ואומר: הריני מסכן עצמי ומה לאחרים עלי בכך מכין אותו מכת מרדות".

אדם שומר מצוות שמעשן אינו יכול להשלות את עצמו שהדבר מותר על פי ההלכה, אלא רק לטעון שאחרי שהורגל בכך, הוא אינו מסוגל להיגמל, ולכן הוא בגדר אנוס. ברם, ברור שחובה על כל אדם כזה לעשות ככל שביכולתו כדי להיגמל.

המועדים בהם אסור לעשן הם כאמור כל יום ולילה בשנה. אכן בשבת וביום הכיפורים יש בנוסף על איסור גרימת הנזק לעצמו ולאחרים גם איסור חילול שבת. בימים טובים אין חילול קדושת היום אם מדליקים ע"י העברה מאש לאש.

בברכה,
רונן לוביץ