למה מנענעים לולב?

שלום!
למילה צחוק מובנים שונים. למשל – שמחה. אם כשכתבת "זה ממש מצחיק" התכוונת שמשמח אותך לראות יהודים מקיימים מצוות – אנו שותפים לצחוק.
אם התכוונת לגיחוך – במה נטילת לולב יותר מגוחכת מהחוטים שיוצאים מהחולצה או מהקוביות שקושרים על הראש? אפילו מצוות שהיום מקובלות בכל העולם כמוסריות – פעם עוררו ביקורת. למשל ברית מילה ושבת. על מילה חשבו שזה הטלת מום בתינוקות ועל שבת חשבו שזו בטלנות. בקיצור – אם נבוא לשפוט את המצוות ע"פ שכלנו – נוכל לצנזר 90% מההלכות. אלא מה אם משהו הוא לא הגיוני – לא הגיוני שאנחנו נבין את הכל בתורה האלוקית. אם הייתי מבינה הכל – הייתי מבינה שזו לא יכלה להיות תורה מה', כי היא בגובה העיניים שלי.
אחרי ההסכמה הבסיסית הזאת אפשר לחפש טעמים למצוות. לא בתור שיפוט – כי זה הרי מגוחך, אלא לנסות להתרומם ולהרים את שכלי למה שמעלי.
אם אבין – נהדר.
אם לא – לא קרה אסון.
אם טעם מסוים מדבר אלי – הרווחתי, אם טעם אחר לא משכנע אותי – לא קרה כלום.
אמשיך לחפש את הצינורות שמתאימים לנשמתי, כדי להתקרב בעזרתם להבנת התורה. מתוך הכרה זאת אתה מוזמן לפתוח בספר התודעה שנמצא כמעט בכל בית, ולקרוא בפרק "ארבעה מינים" ובמיוחד בתת–הפרק "נענועים". המנהג לנענע מכיל בתוכו טעמים נגלים ונסתרים, וכל מי שנוהג בו מתמלא בעוד קצת קדושה. מה ההבדל בין צעירים וזקנים? כולנו מרויחים קדושה, וכולנו הרי כמו ילדים קטנים לעומת ה'. אם ה' מנענע את על העולם לכבודנו – כמו שכתוב "ההרים רקדו כאלים", גם אנחנו, לא למטה מכבודנו לנענע לכבודו צמחים.
בברכה
טל, חברים מקשבים