יעקב אבינו לא מת

זרעו בחיים

הגמרא במסכת תענית מוסרת לנו ידיעה מרעישה בשם ר יוחנן "יעקב אבינו לא מת", ומיד נשאלה שם השאלה שעולה אצל כולנו: וכי סתם ספדו לו, חנטו וקברו אותו? ענה ר יצחק לשואל שהוא לומד זאת מהפסוק בירמיה ל: "ואתה אל תירא עבדי יעקב נאום ה ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שִבְיָם". הפסוק מקיש את יעקב לזרעו, והלימוד מכך - "מה זרעו בחיים אף הוא בחיים".

המהר"ל מבאר, (בספרו דרך חיים על מסכת אבות עמ רכה), שכיון שיעקב הוא סוף האבות לכן הוא תכלית האבות "וממנו יורשים ישראל תכליתם ואחריתם... ויעקב רוב ימיו היה בצרה שהיה נרדף עד שבסוף נח מצרתו וממנו היה דומה לזה תכלית ואחרית ישראל". ושואל המהר"ל: אולי היה ראוי שהטוב של יעקב יהיה הרבה מאוד כי כיוון שהוא מראה על תכליתם של ישראל, ותכלית ישראל הוא נצחי, כך ראוי שיעקב רוב ימיו יהיו בטובה? ומשיב המהר"ל: לכן אמרו חז"ל ש"יעקב אבינו לא מת" ומזה רואים שהוא בטובה נצחית אשר לא יסולק כלל, וזה מורה על טוב ישראל שיהיו נצחיים". נמצא שחז"ל רצו לבטא בכך את נצחיותם של עם ישראל, שאף על פי שהם עוברים צרות וייסורים, תכליתם היא נצחית ובלא שינוי, כפי שנאמר ש"יעקב לא מת".

וכך ביאר זאת רבנו הרצי"ה זצ"ל, "שיעקב אבינו הוא כלל ישראל. הוא אישיות מיוחדת, בריה מיוחדת, מציאות מיוחדת, שמזדהה הזדהות ממשית עם עניין הבנים, לכן מה זרעו בחיים, אף הוא בחיים" - יעקב מזדהה עם זרעו.

האבהות של האבות מתגלה כאן בצורה כזאת, שעניין האבא הוא עניין הבנים. אצל יעקב אבינו מתגלה כבר האתחלתא של עם ישראל, האתחלתא של שבטי ישראל. אברהם אבינו היה הגרעין שלנו, הזרע שלנו. אצל יעקב אבינו, מתגלה כבר משפחה, בית יעקב, זאת דרגת האבהיות המיוחדת שלו: הוא אישיות יחודית, והוא כבר התחלת כלל ישראל" (שיחות הרצי"ה על בראשית 259). "אצל יעקב סוגר האבות, מופיע בירור העניין של כלל ישראל. מכאן ולכל הדורות אנו יעקב, אנו ישראל, כך שנצח ישראל בא לידי ביטוי ביעקב אבינו" (שם עמ 233).

פעמיים חי

על פי מאמר זה שיעקב לא מת, ביאר מו"ר הרב עוזי קלכהיים זצ"ל מאמר חז"ל אחר במסכת סוטה יג. הגמרא מספרת על אירוע שאירע בפרשתנו, כאשר בני יעקב מעלים את יעקב לקבורה בארץ ישאל נאמר "ויבואו עד גורן האטד" והגמרא שואלת: וכי יש גורן לאטד, אלא "אמר ר אבהו מלמד שהקיפוהו כתרים לארונו של יעקב כגורן זה שמקיפים לו אטד (-גדר של קוצים, רש"י) שבאו בני עשו ובני ישמעאל ובני קטורה. תנא: כולם למלחמה באו כיון שראו כתרו של יוסף תלוי בארונו של יעקב נטלו כולן כתריהם ותלאום בארונו של יעקב".

וממשיכה הגמרא לספר "שלושים וששה כתרים נתלו בארונו של יעקב". בעל התורה תמימה מסביר שהיו שלושים וששה כתרים על פי חשבון זה, כתרו של יוסף, שנים עשר כתרים משנים עשר נשיאים של ישמעאל ועוד עשרים ושלושה מעשרים ושלושה אלופי עשו. וביאר הרב עוזי זצ"ל מה מסמל העניין שהיו בדיוק שלושים וששה. הסבר אחד, אולי זה בא להראות שהיה בגדר שלושים וששה צדיקים שעליהם העולם עומד והוא היה זה שהעמיד את העולם. הסבר שני, שלושים וששה זה פעמיים חי ועל פי הגמרא שיעקב אבינו לא מת משמע שחי גם בחייו, וגם לאחר מיתתו. וזה נרמז בשלושים ושש פעמים חי.

כל זה בא ללמדנו את הביטחון בנצח ישראל שלא ינחם ולא ישקר. צרות וסיבוכים רבים עברו על יעקב אבינו, צרות ומלחמות עבר ועובר עמנו, אך "יעקב אבינו לא מת" וזה מבטא את נצחיות עם ישראל מתוך כל הצרות והייסורים הללו. וכמו שמלמדנו מרן הרב קוק באורותיו, שכשיש מלחמה אנו מתקדמים לעבר ייעודנו בעולם: "מתעורר כוח משיח עת הזמיר הגיע, זמיר עריצים, הרשעים נכחדים מן העולם והעולם מתבסם וקול התור נשמע בארצנו... ואנו צריכים לקבל את התוכן הנישא של אור ה המתגלה בעלילות המלחמות הללו בייחוד. בעל מלחמות זורע צדקות מצמיח ישועות, בורא רפואות נורא תהילות, אדון הנפלאות, המחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית, אור חדש על ציון תאיר, ונזכה כולנו במהרה לאורו" (אורות עמ יג).