אני רחלי פיקאר. אם לשישה, עובדת כמנהלת מעון, מתגוררת בביתי שבישוב יצהר. נשמע נורמטיבי? גם אני חשבתי. אבל… אל תתנו לזה לבלבל אתכם. לפני כשבועיים התעוררנו בשעת לילה מאוחרת לעולם הפוך. עולם שבו האוהב הוא אויב, האויב הוא אוהב. עולם שבו בעלי הוא פושע וביתי הוא זירת פשע. ומהו הפשע החמור? אהבה.
בעלי, אלקנה, קיבל צו הרחקה מביתנו למשך ארבעה חודשים. הצו, כמו כל צו מנהלי, הוא נטול הסבר.
את ההסבר קיבל בעלי בשיחות שנעשו עמו בעת שנעצר.
מכירים את "נוער הגבעות"? כן, אלה שיש להם קרניים וירטואליות שמצמיד לראשם כל מי שלא מכיר אותם. אלה שכשאתה פוגש אותם אתה מגלה בסך הכל נשמות, נערים שמחפשים את עצמם ובוחרים לצעוד בנתיב קצת שונה, קצת פחות מקובל. נערים סוערים, מבולבלים לפעמים, שכמו כולנו עושים גם טעויות. חשבתם פעם מי מקרב אותם? מי מתקשר אתם? מי אוהב אותם?
אלקנה הוא אחד מהמלאכים של נוער הגבעות. בפשטות ובחיוך שלו הוא מחבק אותם. הם יודעים שכאן, בבית שלנו, הם יתקבלו בשמחה ויוכלו לקבל ארוחה חמה ומילים טובות, לשמוע שיעור תורה מדי פעם. עבור חלק מהנערים זהו אחד המקומות היחידים שבו הם יכולים להרגיש בבית.
ופה "חטאו" של אלקנה. כנראה שטעה בבחירת היהודים אותם הוא אוהב.
הרי את נוער הגבעות צריך לשנוא, להרחיק. לא להותיר להם פינה שפויה אחת. כך לפחות חושבים בשב"כ.
ומה איתנו, אתם שואלים? התקופה הקרובה תהיה מורכבת. לעבור כולנו למקום אחר לא נוכל. הילדים גם כך חוו טלטלה כאשר שוב ושוב בחרו בשב"כ לשלוח אלינו שוטרים באמצע הלילה ולהעיר אותנו בצעקות ובפראות (אגב, אולי הגיע הזמן שמישהו ישנה את השיטה… גם במהלך היום יש שעות שאנחנו בבית…). ביתם הוא כאן, הם נטועים כאן, כאן מקום עבודתי. בתקופה הקרובה נהיה כאן, בלי אלקנה.
פשוט זה לא יהיה. אלקנה עובד כקבלן ביצהר, כך שהרחקתו היא פגיעה גם במקור לחמנו.
לא רק לנו הוא יחסר כמובן. הוא יחסר לכל תושבי יצהר, כי האהבה שהוא מקרין סביבו מחיה גם אותם. הוא יחסר להורים רבים של אותו נוער אשר בגלל הקשר אתו אלקנה קיבל את הצו המרושע הזה. אותם הורים דואגים עכשיו, כי מי יחבק את הנער? הוא יחסר מאד גם לנערים עצמם, שבאו אלינו בהמוניהם בתקופה האחרונה לומר שהם איתנו. הם משיבים אהבה.
האם אלקנה "למד את הלקח"? לא. אי אפשר לצוות על אדם להפסיק לאהוב.
ואתכם אני רק רוצה לשאול - האם גם אתם מוכנים לפתוח את הלב? או שמא כולנו נשתף פעולה עם ההרחקה החברתית והבידוד של אותם נערים?
זה יכול להיות הבן של כל אחד מאיתנו. וההבנה שמחלחלת אלי בזמן האחרון היא שיותר מכך, זה יכול להיות כל אחד מאיתנו. איך שהמציאות מתנהלת כעת, כל אחד יכול להיפגע בעוון האהבה. זה מה שקורה לנו עכשיו.
אני מבקשת מכם להצטרף אלינו, למחות על העוול הזה. להסכים לפתוח את הלב, לחבק את אותם נערים בלי קשר לאם מסכימים אתם ואם לא, פשוט כי אלה הילדים שלנו. אין שום דרך אחרת "להחזיר" אותם. פשוט לאהוב.