חינוך ילדים הוא אחד הנושאים החשובים לציבור הדתי לאומי. לכן לא מפתיע שסוגיית הדתל"שים עולה אצלנו פעם אחר פעם. אחרי הכל, כולנו רוצים שהילדים שלנו יגדלו להיות דתיים וכשזה לא קורה אנחנו מרגישים חוסר הצלחה חינוכית.
לפני כמה חודשים סערו הרוחות סביב דו"ח שפרסם ארגון חותם, והשבוע זוהי סדרת כתבות של עקיבא נוביק בערוץ 10 שמעוררת מחדש את הדיון.
הכותרת של נוביק לתופעת הדתל"שים החדשים היא 'דתיי הרצף' – אנשים שאינם מחויבים הלכתית אבל עדיין רואים עצמם חלק מהחברה הדתית. האם התופעה הזו קיימת? ברור שכן. גם אני רואה אותה בקרב חברים וקולגות. אבל מה ההיקף שלה? האם מדובר בתופעת שוליים או במחצית מהציבור הדתי? את זה נוביק לא מגלה לצופים.
כתבה בטלוויזיה איננה, כמובן, מחקר אקדמי אבל גם ממנה אפשר לצפות למעט הוגנות ונאמנות לעובדות. כאשר נוביק מביא, למשל, מרואיינת שטוענת ש"אין רווקה בגיל 27-28 שלא קיימה יחסים לפני הנישואין" – זו פשוט לא אמת. אני אישית מכיר כמה וכמה רווקות דתיות בגילאים האלה שלא יעלו על דעתן לתת אפילו חיבוק. האם במקרה יצא לי להכיר את הצדיקות היחידות במגזר?
זו כמובן רק דוגמא. האווירה הכללית בכתבה היא ש'דתיי הרצף' הם תופעה רווחת ומקובלת, אבל נוביק איננו מסמיך אותה על שום מחקר או נתון מספרי.
בפרק השני עובר נוביק לתקוף את שק החבטות המוכר – החרד"לים השמרנים. שוב, גם כאן הוא אינו מביא נתונים אלא מתמקד במספר סיפורים ספיציפיים ולא מייצגים. נכון, לרב אבינר יש חמישה ילדים דתל"שים. אך האם בדק נוביק מה קורה אצל רבנים שמרנים אחרים? האם הרב אבינר הוא מקרה חריג או דוגמא מייצגת? ומה קורה בציבור החרד"לי הרחב, הלא-רבני?
מצד שני, האם המצב בציבור הליברלי טוב יותר? לראיין את שמואל שטח ואת הרב עופרן זה נחמד, אבל האם חקר נוביק מה שיעור הדתל"שים בין תלמידיהם? האמירות שלהם ללא ספק נשמעות משכנעות אבל כל עוד הן אינן מגובות בנתונים הן חסרות משמעות. גם הרב אבינר היה ודאי נשמע משכנע אילו טרח נוביק לראיין גם אותו או מישהו שכמותו.
אותו הדבר ביחס ליישובים. נוביק מביא את אחוז הדתל"שים הגבוה במושב קשת כהוכחה לכישלון 'החממה'. ראשית, חבר תושב האזור טען בפניי שקשת ממש איננה דוגמא מייצגת לחינוך חממתי וסגור כיוון שהיו שם כמה מאפיינים ייחודיים ולא סטנדרטיים. אך גם אם כן, האם המצב בעפרה הליברלית ובקבוצת יבנה של הרב עופרן טוב יותר מאשר בישובים שמרניים?
הויכוח בין חרד"לים לליברלים לא מתחיל מחינוך הילדים. הליברלים שולחים את ילדיהם לחינוך פתוח כי הם עצמם מאמינים בפתיחות גדולה יותר לתרבות הכללית, ואילו השמרנים מעדיפים חינוך 'מתבדל' לא רק מתוך רצון לשמור על הילדים אלא קודם כל כי כך הם חיים גם את חייהם שלהם. הויכוח הזה כנראה לא יוכרע בשנים הקרובות ואין סיבה להשליך עליו גם את סוגיית הדתל"שים.
תופעת הדתל"שים ודתיי הרצף היא בעיה אמיתית וכואבת. הפתרון שלה לא יבוא מחילופי מהלומות פנים-מגזריים אלא מחשיבה אמיתית וכנה, בשילוב ידיים ובשיתוף כוחות, למען המטרה המשותפת של כולנו, לגדל דור נאמן לקב"ה ולתורתו.