למה אלוקים נותן למחבלים להרוג לומדי תורה צדיקים??

שלום

הנהגת ד' בעולם היא בשני אופנים.
האחד הוא הנהגת המשפט, שבה כל בריה נידונה על פי מעשיה הנוכחיים.
השני הוא הנהגת הייחוד, שבה המגמה האלוקית לבירור העולם לפעמים דוחה את מימוש השכר לצדיק או העונש לרשע. הדחיה אינה ביטול, אלא דחייה בזמן או מקום, כגון שכר אין סופי בעוה"ב וכאב בעוה"ז.

צדיקים שמתים באופנים מעין אלו, הוא בהנהגת הייחוד על פי רוב (אם כי לעיתים הצדיקים אינם גמורים והמיתה הזו מזככת את נשמתם למדריגה עליונה מאד. וכעין שאמרו ז"ל צדיק גמור צדיק וטוב לו, צדיק שאינו גמור צדיק ורע לו).

על פי רוב לא ראוי היה שימותו כך מצד מעשיהם הפרטיים, אך מצד ההנהגה הכללית הקב"ה מוביל כך את המציאות מטעמים שעינינו הקטנות אינן יכולות לזהות באופן ספציפי, אך יכולות להבחין בקוים כלליים, כגון כפרת הצדיק על הדור או הצורך בבירור חריף יותר של העם את עמדתו הרוחנית והלאומית, ולכן ד' נותן לרע להופיע במלוא עוזו דהיינו במיתת צדיקי הדור כחלק מהבירור עז הפנים.

שופט כל הארץ תמיד עושה משפט. אולם המשפט שלו לעיתים גלוי לנו על פי מעשינו, ולעיתים נשגב מהבנתנו, והוא בייחוד עליון שאינו מושג כעת.

שאלה זו כבר העלו אדם, אברהם, דוד ואיוב, וגם רבותינו התנאים והראשונים, והכלל בזה הוא כפי שכתבתי ע"פ דברי רבינו הרמח"ל בדעת תבונות-

""אז יקראונני ולא אענה"; (ישעיהו כט, טו), "ותהי האמת נעדרת וסר מרע משתולל", זה יקרא הסתר הגמור העשוי רק כדי לגלות אחר כך תיקון שלם, וכמו שאמר הכתוב (ישעיהו נט, טז), "ותושע לו זרועו וצדקתו היא סמכתהו". והיינו, כי לפי הסדר והנהגה הזאת אין משגיחין על הזכות או החובה, אלא ההנהגה נוהגת לפי סדריה, דהיינו, להניח תגבורת לרע כדי להראות אחר כך שליטת הטוב. וכל זמן תגבורת הרע, הנה גם הטובים יצטרכו לעמוד תחת עוני הרע, לא מפני שהדין כך, אלא שהשעה צריכה לכך. כי על כל פנים, אחר כך יקבלו שכר שלם כשיחזור הטוב ויגלה וישלוט, כפי הרעה שסבלו מתחילה, כמו שכתוב (תהלים צ, טו), "שמחנו כימות עניתנו" וגו'. אך כל זמן תגבורת הרע לא יועיל זכותם להנצל ממנו, וכענין הכתוב (עמוס ה, יג), "לכן המשכיל בעת ההיא ידום כי עת רעה היא". ולא עוד, אלא שבהיות מטבע הרע כל קלקול והשחתת סדר, על כן לא די שלא יועיל הזכות לצדיקים להנצל מן הרעה, אלא שאדרבא, אנשי רע יצליחו, והשעה תשחק להם, והישרים מעונים ונדכאים, וכמו שאמרו (סוטה מט ע"א), "בעקבות משיחא חוצפא יסגי וכו' חכמת סופרים תסרח" וכו'. והכתוב עצמו (ישעיהו נט, טו), "ותהי האמת נעדרת וסר מרע משתולל" וגו'.
נמצא, שאם האדון ב"ה רוצה לנהג העולם לפי הנהגת היחוד - להכיר האור מתוך החושך ולעשות שהרע עצמו יחזור לטוב, הנה יצטרך לתת תגבורת לרע בלא השקיף אל זכות הצדיקים; אדרבא, אז נבנו עושי רשעה, והצדיקים - נשפל ראשם לעפר. ואחר זה יגלה ממשלתו, ופרי הגילוי יהיה להחזיר הרע עצמו לטוב, ולא יהיה עוד רע אלא טוב בעולם, ואז יקבלו הצדיקים שכרם, ולא קודם לכן"

ישועות ונחמות