שאלה
יש לי חברה/ידידה שתמכה בי רבות בשנה וחצי האחרונה כשעברתי צמתים מאוד קשים בחיים.
נעזרתי בה גם באופן מקצועי כי היא באה מרקע טיפולי וליווי תהליכים, אך בעיקר היא הרעיפה עלי מטוב ליבה באופן חברי.
מדובר באשה חילונית גרושה, שמגדירה עצמה מאמינה באל בטובו, ובטוב שהועיד לכל אחד מברואיו, אך אינה שומרת שבת, צניעות, כשרות או כל דבר אחר.
השאלה שלי נוגעת להמשך החברות ביננו.
לאחרונה ראיתי אותה בזה לסמלים יהודיים בסיסים כגון שבת ותפילין דרך ליצנות בוטה.
הזדעזעתי לראות זאת, והרגשתי שזה עבר את הגבול שלי.
היא סיפרה לי בעבר מה היו מעשיה ביום הכיפורים וזה כלל כמעט כל עבירה שאפשר להעלות על הדעת, ביחס ליום הקדוש הזה, ואת בנה היא מעודדת לרכוב על אופניים ביום זה.
היה לי קשה בזמנו, אך עצמתי עין. כעת אני מרגישה שזה משהו שחצה גבולות שלי לגמרי.
זה לא שהיא עשתה זאת בהתרסה מולי, אך העובדה שזה משהו שהיא מרגישה באופן כללי, מצערת אותי מאוד, וגורמת לי לרצות להתרחק.
אופי החברות הן בגללה והן בגללי, הן יותר כתמיכה בי (היא לא רואה בי מישהי שיכולה מספיק לתמוך – עובדתית זה לא נכון, אך זו תפיסתה, ואני זקוקה להרבה תמיכה), אז התועלת שלי מהחברות היא רבה. היא עזרה לי למצוא נקודות אור במצבים שחשבתי שהעולם הזה כבר בלתי אפשרי בשבילי. היא גם עזרה לי להוריד משקעים של כעס וטינה כלפי אנשים שונים במשפחתי, דבר שעוזר לי לקיים ואהבת לרעך כמוך באופן שלם.
האם לנתק? להתרחק? להוריד מינון? להתעלם? אני מרגישה שאני זקוקה לעיצה הלכתית, כי הלכתי רחוק מדי עם הלב. יש לי המון הערכה וחיבה אליה, היא חכמה ולרוב היא מקרבת את עצמי לעצמי.
לפעמים היא גרמה לי לרצות שוב להתפלל אחרי שבועות של נתק, כך שאין לה השפעה שלילית עלי, אבל איך יתכן לבוז כך לקודשי ישראל?
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום
התחושות והמחשבות שאת מתארת, מעידות שיש בך יראת שמים בריאה ואמיתית.
מכל מעשה של עבירה על דברי סופרים או אפילו מנהג ישראל, אנו מזדעזעים עד עמקי נשמתנו, חשים סלידה וכאב, ורצון למחות וגם לתקן. ק"ו כשמדובר על עבירות מדאורייתא, ועוד במזיד במכוון.
תובנות אלו, אינן סותרות את ההבנה היסודית-
אנו אוהבים את הנשמה הישראלית שבה, ומאמינים שלא איבדה את הסגולה כביתו של רבש"ע. הדבר יכול להופיע בה בחזרה בתשובה בעתיד או בבניה בדור מן הדורות. אך זה קיים, ואת הפוטנציאל הזה יש לאהוב, יחד עם שנאת ההתנהגות והסלידה מהמעשים ומהדעות שלה, וההתרחקות מהם.
את מצויה בבירור נפשי, ואת נעזרת בה בעבר ובהווה.
אין לקבל תמיכה ערכית או נפשית ממקום המנותק מהקב"ה במוצהר. אין בזה סיעתא דשמיא, וגם יש בזה חשש לחילחול עמדותיה הרוחניות להדרכתה הנפשית כלפייך, ואין לשער את הקלקול שיכול לצאת מטומאת המחשבה ודרכי הנפש שהם יסוד האדם.
על כל אחד לדון את הקשרים שלו עם עוברי עבירות, האם וכיצד להמשיך אותם. הכל לפי אומדן הדעת של חוסר השפעה מהם, והמשך השפעה עליהם.
לפיכך אני מציע לשמור איתה על קשר מועט ביותר, אך את עיקר התמיכה הנפשית והסיוע להתמודדות עם קשיי החיים- קחי ממקום אחר. חפשי מדריכה נפשית שיש בה ירא"ש אמיתית וחכמה גדולה כיצד להוציא אותך מהסיבוכים.
היוועצי בגב´ אהובה צוקרמן שהיא יועצת ידועה וטובה מאד מירושלים, היא ודאי תוכל לסייע לך מעל ומעבר.
בהצלחה