מיתת בי"ד מה באמת נכון???

שלום וברכה
בכל מערכת יש צורך בשילוב של דין וחסד אחרת המערכת לא יכולה להחזיק מעמד ונוצרים מצבים מעוותים כמו שאמרו חז"ל:"כל המרחם על אכזריים סופו להתאכזר לרחמנים", כאשר במדינת ישראל נשפט הנאצי אייכמן ימ"ש, נעשה בו דין של תליה שריפה ופיזור אפרו בים בהחלטת בית משפט ולא היה איש שפצה את פיו כנגד זה (לפחות לפי מה שידוע לי), כי כולם הבינו וכולם עוד סערו ממה שקרה בשואה.
גם בימינו למה שלא "נוותר" לכל מיני פושעים ורוצחים למה לגזור עליהם מאסרים לתקופות ארוכות, הרי זה אכזרי?
מכאן לדיני מיתה בתורה, דינים אלו התייחסו לחומרת המעשים שנעשו ויחד עם זאת הם גם באו לתקן את האדם לפי אמונתינו שאדם עתיד ליתן דין וחשבון ולהענש על מה שעשה, העונשים באו כדי לגרום למחיקת החטא שעשה וזהו כח שניתן לבית דין על פי דין התורה.
היו גם גדולים שעליהם מסופר בתלמוד שביקשו שיעשו להם לאחר מיתתם פעולות מסויימות הדומות למיתות בית דין כדי שיכופר להם.
נאמר גם שבאמת כאשר אין סנהדרין מיתות בית דין באות בידי שמים (כתובות דף ל:"מיום שחרב בית המקדש, אף על פי שבטלו סנהדרין , ארבע מיתות לא בטלו; לא בטלו? הא בטלו להו! אלא, דין ארבע מיתות לא בטלו, מי שנתחייב סקילה - או נופל מן הגג או חיה דורסתו, ומי שנתחייב שריפה - או נופל בדליקה או נחש מכישו, ומי שנתחייב הריגה - או נמסר למלכות או ליסטים באין עליו, ומי שנתחייב חנק - או טובע בנהר או מת בסרונכי!).
יחד עם כל זאת צריך לזכור שהמתה מעשית של חוטא היתה מאד נדירה ורובם הדברים הללו נשאו את הכיוון הרעיוני וחינוכי.
התנאים שצריכים להיווצר הכוללים סנהדרין עם מספר דיינים מסויים, עדות והתראה מאד נדירים וגם מגמת הסנהדרין היתה להימנע ככל שניתן מלהשתמש בכלי זה, על כך נכתב בתלמוד שסנהדרין שהיתה מענישה במיתה פעם בשבעים שנה היתה נקראת "סנהדרין קטלנית" (שהגזימה בשימוש בעונש זה). וישנם תנאים (ר' טרפון ור' עקיבא) המוסיפים שאם הם היו בסנהדרין לא היה אדם נהרג לעולם!(מכות דף ז').
לפי התורה אפילו כדי להחליט על הריגת בעל חיים (כגון שור מועד שהרג אדם) היה צריך הרכב של 23 דיינים.
בברכה