"נשים קצת כסף בצד, למקרה שלא תהיה ברירה וניאלץ שוב לברוח, רק הפעם יש לנו את מדינת ישראל״. אלו היו המחשבות בשנים הראשונות בקרב ניצולי השואה. השנה מצעד החיים השנתי, שבו גם אנו, חברי המועצה הציונית בישראל לוקחים חלק, נמצא בסימן ״70 שנה לשואת יהדות הונגריה״.
שואת יהודי הונגריה התרחשה בשלהי מלחמת העולם השנייה והתבצעה בצורה אכזרית. בשלושה חודשים עקובים מדם "טוהרו" קהילות הונגריות יהודיות שלמות בניהולו הקר של אדולף אייכמן ובהשתתפות פעילה של מפלגת צלב החץ ההונגרית. מדהים היה לגלות כי לא מעט מהניצולים חזרו לגור בבודפשט לאחר המלחמה. יתכן כי למרות הזוועה, הם בחרו שלא לעזוב את הבית - מדמם ככל שיהיה. לאחר מדינת ישראל היה ברור כי הבית עבר למקום אחר והוא המפלט היחיד לקיומו של העם היהודי. מפחיד לדעת שעוד שאנו זועקים מול האנטישמיות בקרב מדינות ערב, האנטישמיות מרימה ראש גם באירופה כשכ-23% מהפרלמנט ההונגרי מורכב ממפלגה הדוגלת באנטישמיות.
זוכרים ולא שוכחים!
באירועי מצעד החיים נחשפנו לצלקת שלא מתרפאת גם בקרב נכדיהם של נאצים גרמנים. אלה באו להשתתף במצעד בבודפשט וביקשו להזדהות עם היהודים ומשפחותיהם ובעיקר להוקיע ולהתנער בצורה ברורה ממעשי הזוועות של סביהם. היה קושי עצום לחברי המשלחת שלנו ליצר עימם תקשורת והמפגש עימם היה טעון מנשוא. גם אם לא אמרנו לעצמו שוב ושוב את המשפט - "לזכור ולא לשכוח" המשפט הזה חוזר שוב ושוב לכל יהודי בהקשרי השואה. וגם כשדורות השלישי לנאצים עושים צעדים בוני אמון עדיין קשה היה להביט בעיניהם.
הנסיעה, כבכול שנה, מלמדת אותנו את החשיבות של לזכור ולא לשכוח. חשוב להמשיך לנסוע למחנות ההשמדה כדי להיווכח שוב בזוועות שנעשו בעמינו ולראות במו עיננו. המפגש עם הניצולים מצד אחד ועם נכדיהם של הנאצים מצד שני הוכיח שוב, כי ישראל יכולה לסמוך רק על עצמה, ורק ישראל חזקה תוכל להגן על העם היהודי, ללא הצורך לבקש סיוע מאף אחד ועל מנת להבטיח ששואה שנייה לא תהיה.
יגאל ברנד מנכ"ל המועצה הציונית בישראל