הרעל הכי קטלני בעולם הוא הסוכר. פעם, הוא היה יקר מאוד כי הופק מקנה סוכר אז ממילא אנשים נמנעו ממנו. עתה הוא מופק מסלק סוכר בזיל הזול, וגורם נזקים נוראיים למין האנושי, מחלות רבות וקשות.
כמובן, מותר לאכול טעים אך אין להגזים. שמים יותר מדי סוכר במזון, הרבה יותר ממה שצריך. אדם משתעבד למזון תעשייתי, לג'אנקפוד, ילדים זוללים ממתקים בלי סוף. משקאות קלים הם מלאי סוכר.
יש מצוה מן התורה לאכול מזון בריא, כפי שכותב הרמב"ם: "היות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא" (דעות ד א), וזו מצוה ללכת בדרכו של ד' שנאמר 'והלכת בדרכיו' (שם א ו). לכן יש לאכול בריא, וגם מזון בריא לא לאכול יותר מדי.
גם מלח ושומן אנו צורכים יותר מדי, יותר ממה שצריך. אך הסוכר הוא האשם הראשי לאפידמיית ההשמנה. יש בעולם מדינות שבגללו, הדור הבא לא יגיע לתוחלת החיים של הדור שקדם לו.
גם במדינת ישראל, המצב קשה. אנו בערך בין עשר המדינות ה-OECD המובילות בעולם במחלת הסוכרת. ובאשר לשיעור מות מסוכרת, אנו המדינה השנייה בעולם! לצערנו מספר החולים בסוכרת בעולם ובארץ עולה משנה לשנה.
רק יש לדעת שסוכר, אין הכוונה דווקא שהאדם עצמו שופך כפיות סוכר בתוך המזון, אלא שהוא מרכיב תעשייתי. למשל במשקה ממותק יש הרבה סוכר, 75% מהמזון המעובד מכיל סוכר, מוסתר בשמות שונים.
אבל בל נשכח שגם בפירות יש הרבה סוכר. אז לא נוכל פירות? ודאי נאכל, אבל גם הן - לא יותר מדי. הכל עניין של כמות. הוא שאמרנו בשם הרמב"ם: רק מזון בריא, וגם הוא רק במידה נכונה.
באותו פרק רביעי של הלכות דעות, פרטי הרפואה שהרמב"ם מביא, הם רפואה ישנה בשם גלינוס, שאבד עליה הכלח. וכבר אמרו חכמינו: אין לך אלא שופט אשר בימיך. קל וחומר: אין לך אלא רופא אשר בימיך. אך מה שהרמב"ם כותב ברפואה מונעת, עדיין שריר וקיים בימינו: אכול בריא, גם מזון בריא אל תאכל יותר מדי, דאג לפעולת מעיים תקינה ועסוק בפעילות גופנית.
הבעיה היא שאכילת סוכר יוצרת התמכרות – לשמחתם של יצרני הסוכר. התמכרות זו מתחילה בגיל הרך: ילד בוכה, נותנים לו דבר מתוק. אגב, עקב זה הוא גם מפסיד מזון בריא. כך נוצרה תרבות של אכילה לכל אורך היום, ובמיוחד מזון מתוק, שמייצר עודפי אינסולין, גורם לעששת שיניים ועוד כל מיני מרעין בישין.
לכן, הפתרון הוא שלא יהיה מזון מתוק בבית, כי אנשים אינם עומדים בפיתוי. אוכלים ומשמינים. אז מרגישים לא טוב מבחינה אסטטית. וכדי לנחם את עצמם, אוכלים מתוק. מעגל קסמים. גם אצל ילדים.
ואם התרגלתם לסוכר, אנא עשו דיאטה. אין דיאטה אחידה. היא משתנה מאדם לאדם. אך באופן כללי, המעיטו את הכמות בהדרגה, שקלו את עצמכם כל בוקר ורשמו משקלכם. לחדול אין זה קל אבל זה כדאי. אין זה קל, כי מלבד התמכרות פיסיולוגית, יש גם התמכרות פסיכולוגית: מר לו לאדם, אז הוא אוכל מתוק.
ארגון הבריאות העולמי מזמן התריע על כך והציע לסמן בעיגול צבעוני כדי להזהיר איפה יש הכי הרבה סוכר, מלח ושומן. אבל תאגידי המזון השקיעו מיליארדים של דולרים כדי להכשיל הצעה זו. והסוכר נשאר הגורם הראשי למות בעולם.
והתחילה להתפשט האופנה החדשה של ממתיקים מלאכותיים: קולה-לייט. הסוכר בסכנה! יצרני הסוכר הקדישו תקציבי ענק למחקרים כדי להוכיח שממתיקים מלאכותיים גורמים סרטן. כך בלבלו במוח של דעת הקהל במשך ארבעים שנה. ייתכן שאכן יש ביניהם לא כל כך שבריאים. קוראים לזה בישיבות: זה נבילה וזה טריפה. מכל מקום סכנותיהם של אותם ממתיקים מאוד רחוקות מאלו של הסוכר.
בכל זאת, יש בשורה טובה בזכות הרשתות החברתיות. בעבר, כל חוקר שפירסם מחקר נגד סוכר הותקף והושתק. שילמו לחוקר כדי לבטל מחקריו. האשימו אותו כשרלטן, כפנאטי. עתה, יש תיקשורת חופשית.
שמא תאמרו: הרי הרמב"ם הורה לעסוק בפעילות גופנית, אם כן נאכל סוכר ונעסוק בספורט. טעות בחשבון. לא די בכך. צריך שעות רבות של מאמץ גופני כדי למחוק קלוריות. כדי למחוק חטיף שוקולד יש לרוץ 8 ק"מ. כמובן פעילות גופנית היא חשובה מאוד, אך לאו דווקא מסיבה זו.
ושמא תאמרו: כל זה טוב ויפה בתיאוריה, אבל מי שיש לו ילדים שובבים, עצבנים, בוכים, צריך איזו דרך מתוקה להרגיע אותם! שתי תשובות. א. הרגילו אותם מילדות להנות ממזון בלי סוכר. ב. אולי דווקא הסוכר גורם להם להיות היפראקטיבים. אם יאכלו פחות סוכר, יתפקדו יותר טוב בבית ובבית הספר.
אנו לא נגד תאגידי המזון. אנו לא נגד זה שירוויחו הרבה כסף. אנו נגד שירוויחו כסף על ידי שירעילו בני אדם. שיעשו מהפכה וירוויחו ממון כשר במזון בריא וכמובן כשר.
גם אצלנו, לפני כמה חודשים, ועדת הבריאות של הכנסת על תקנות סימון מזון, שעיקרן סימון מזון מזיק במדבקות אדומות, חטפה התקפות מצד התעשיינים ובעיקר מצד היבואנים. נקוה שבקרוב הסימון ייכנס לתוקף.
זו מלחמה! "שעתא דמיכלא, שעת קרבא" (הגר"א משלי כג א). שעת אכילה היא שעת קרב (וכן במגיד מישרים לרבי יוסף קארו). "קרבא דמכלא" (אורות הקודש ג רצ). "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ד' יחיה האדם" (דברים ו ג). "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו" (משלי כא כג. עיין רמב"ם דעות פ' ד).
סיכם: הרב מרדכי ציון