שורת הדין נותנת שלא להגיב על דברי רב צעיר שמרשה לעצמו לדרג את רבנו הרב צבי יהודה זצ"ל ואת תוקף דבריו. אף על פי כן אענה בקיצור, כיוון שהוא טוען גם שהמציאות השתנתה, ועל כן צריך לברר שהוראת הרצי"ה בעינה עומדת. (להרחבה אפשר לעיין במאמר ארוך ומקיף שהופיע בחוברת 'ומקדשי תיראו' גליון 3).
מעולם לא אמרנו שאין לת"ח רשות לחלוק על הרצי"ה, אך באנו לברר דעתו לכל החפצים לשמוע בקול רבנו הגדול, הגאון והקדוש, אשר מי כמוהו מורה בכל סדרי הגאולה ונתיבותיה, דרכיה והלכותיה, ממשיכו הגדול והנאמן של מרן הראי"ה, רב רבנן אשר ממנו ישקו כל העדרים, רבנן ותלמידיהון בעשרות ישיבות בכל רחבי ארצנו.
כידוע הרצי"ה היה ראש וראשון לדחיפה וזירוז של כל פעולה מעשית לחיזוק אחיזתנו בארץ קדשנו כולה, וכל ההתיישבות ביהודה ושומרון באה מכוחו, ועם זאת ביחס להר הבית הוא דחה בתוקף כל מחשבה וניסיון לחזק את אחיזתנו בהר ע"י כניסה אליו, הן מצד ההלכה (כלשונו: "כל החומרה הגדולה ההלכתית של איסור הכניסה אליו, מפני היותנו עוד ע"פ ההלכה במצב של טומאה"), והן מצד ההדרכה הרוחנית הברורה והמוחלטת, הנובעת מקדושתו הגדולה, הנשגבה והנוראה של הר הבית, ומגודל הטהרה והרוממות אשר עלינו להתרומם, להתגדל, להתקדש ולהיטהר בשביל להיות ראויים אליה.
אכן, חשש כרת
הרב וולפסון תמה על דברי הרצי"ה שיש בכניסה להר חשש כרת, וקובע שזה לא יתכן. אך התמיהה הגדולה היא עליו, כי גדולי הפוסקים כתבו בכרוזיהם שיש בכל כניסה להר חשש כרת (הגרצ"פ פרנק, הגרא"י אונטרמן, הגר"י ניסים, הגר"י אריאלי, הגרי"ש אלישיב, הגרש"ז אוירבך, הגר"ע יוסף, הגרש"י זוין, הציץ אליעזר, הגר"ש ישראלי, הגר"א שפירא ועוד רבים), ובמקום לנסות להבין את דבריהם הוא מנופף בכל פעם ב"הלכה הפסוקה שטמא מת מותר בהר הבית", כאילו כל גדולי הפוסקים הללו לא ידעו הלכה פשוטה ברמב"ם. ובאמת דבריהם מובנים מאד, כי בניגוד לרב וולפסון הם סברו שאין אנו יכולים לדעת בוודאות היכן היתה העזרה בתוך תחומי הר הבית, ואם כן כל מי שנכנס להר עלול להיכנס בשטח העזרה שהוא באיסור כרת. (הדברים מפורשים בכרוז הרבנות הראשית עם רבים מגדולי ישראל בשנת תשכ"ז, ובהחלטת מועצת הרבנות הראשית בנשיאות הגר"א שפירא והגר"מ אליהו בשנת תשמ"ו). מלבד זאת, הם סברו גם שאם יותר להיכנס להר הבית – יהיו בוודאי יהודים שיכנסו גם למקומות שלכל הדעות יש בהם איסור כרת. (סברא זו מופיעה בדברי הגר"מ אליהו, הגר"ע יוסף, ועוד).
הר הבית ובית המקדש
הרב וולפסון תמה גם על דברי הרצי"ה שביחס להר הבית אנחנו כמו נטורי קרתא, וקובע שזה מנוגד למצוות מפורשות בתורה – בנין המקדש, דרישת המקדש וחידוש עבודת הקרבנות. הוא מצטט באופן חלקי תשובה אחת של הראי"ה קוק זצ"ל, תוך התעלמות ממקומות רבים בהם הראי"ה אומר שאנחנו עוד רחוקים מאד מבנין המקדש, הן מצד עיכובים הלכתיים כמו אי ידיעת מקום המזבח, והן מצד ריחוקנו מהמדרגה הנדרשת לבנין בית המקדש השלישי. (וכן דעת הגר"א, שמצד אחד דחף ועודד את תלמידיו לעליה ולבניין הארץ, ומאידך לגבי בית המקדש, אמר בענין שלוש השבועות: "שמושבעין שלא יצאו מאליהן לבנות את בית המקדש עד שיבוא" (פירוש על שיה"ש, ועי' ב"קול התור" ו, וספר "המגיד דורש ציון" עמ' 25,63).
יתירה מזאת, גם גדולי המתירים את הכניסה להר סוברים כך. כך כותב הגר"ש גורן בהקדמת ספרו 'הר הבית' (עמ' 19,24): "אין לנו כיום אפשרות הלכתית לבנות את בית המקדש ולחדש בו את עבודת הקרבנות, באשר הבעיות ההלכתיות בנושא זה הן כל כך מסובכות, עד שגם בבית השני היו זקוקים לשלשה נביאים שיורו להם איך לבנות את בית המקדש (זבחים סב, א). אין כמעט פרט אחד בנושא זה של בנין המקדש שאין בו ספיקות וספקי ספקות, שאינם ניתנים להכרעה על ידינו... מזה אנו למדים שכל הדיבורים והעמותות שהוקמו כביכול, העוסקים בבנין בית המקדש בזמן הזה, ללא נביאים, ללא כהנים מיוחסים, ללא אפר הפרה וללא המלך המשיח – הם דברים בטלים ואין בהם ממש". וכך כותב גם הגר"ד ליאור בספרו דבר חברון ח"ג: "הנה ביחס להקרבת קורבנות בזמן הזה, הנושא התעורר עוד בזמן הרצ"ה קאלישר בעל 'דרישת ציון'. מרן הרב זצ"ל (שו"ת משפט כהן סימן צא) מסיק שהיות שאיננו יכולים לדייק במדידות, אי לכך איננו יכולים לבנות מזבח, שיש מצוה לבנותו במקומו וכמידתו... נמצינו למדים שלפי שיטתו, עד שתתחדש הנבואה איננו יכולים לבנות מזבח, ממילא לא שייך שנקריב קורבנות".
ורבנו הרצי"ה סובר שכך הדברים גם לעניין הכניסה להר הבית, כי הר הבית כשמו כן הוא - ההר של הבית, בית המקדש, שנצטווינו בכולו על מורא מקדש, וכולו שייך למדרגת המקדש, ולכן לא נוכל לעלות להר אלא כשנהיה ראויים לבית. וכך סבר גם מרן הראי"ה, כפי שכתב בספרו משפט כהן בסוף תשובה צ"ו (שנכתבה ביחס לאיסור הכניסה להר הבית כולו, כמפורש בתשובה המקורית לבעל 'מלכי בקודש' שממנה נערכה התשובה ב'משפט כהן', הופיעה ב'טוב ראי' למס' זבחים). וכן בספרו אורח משפט תשובה כ"ה.
המציאות לא השתנתה
הרב וולפסון טוען עוד ש"דברי הרצי"ה נאמרו בימים בהם היתה לנו ריבונות ברורה ומוחלטת בהר הבית", ואילו היום "איבדנו כמעט לגמרי את ריבונותנו על ההר". טענה זו פשוט אינה עומדת במבחן העובדות. כבר בשנת תשכ"ז מסרה הממשלה את ניהול ההר כולו לידי הוואקף, ואסרה מכל וכל תפילת יהודים בהר (כמתואר בספר 'הר הבית' לגר"ש גורן עמ' 28-34), ומאז ועד היום המצב לא השתנה באופן מהותי. ואכן, כל תלמידי הרצי"ה איתם שוחחנו (והבאנו חלק מהעדויות בגליון 3 הנ"ל ובסרטון), תיארו את שבאו וטענו לרצי"ה שצריך לעלות להר ולחזק את הריבונות, כי הערבים עושים בו כרצונם, והרצי"ה לא זז מעמדתו התקיפה שאסור לנו להיכנס להר.
גם בכרוז שכתב רבנו הרצי"ה על איסור העליה להר (לנתיבות ישראל הוצאת מאבני המקום ח"ב עמ' רפא) ברור שהוא נכתב בדיוק כנגד הטענות שצריך לעלות להר בשביל לחזק את הריבונות: "כל החומרה הגדולה ההלכתית של איסור הכניסה אליו, מפני היותנו עוד ע"פ ההלכה במצב של טומאה, איננה נוגעת, פוגעת וגורעת במשהו בערך הבעלות הקנינית שלנו על שטח המקום הקדוש הנאדר בקודש הזה. זכה כבוד הרמטכ"ל שלנו, מר מרדכי גור, ואתו ועליו כבוד מורנו ורבנו הגאון רבי שלמה גורן, ראש רבני ישראל, ועל ידם שוחרר המקום הזה משלטונות הגויים, והנהו גם הוא, ככל שטחי מקומות ארץ חיי קדשנו, ברשותנו ובבעלותנו. ברשותנו ובבעלותנו הם מסדרים להם שם סדרי תפילותיהם ביום השישי. קבוצות חיילינו הנמצאים שם שומרים ומשגיחים עליהם בפקודת שלטונותנו". גם כיום כל סדרי תפילות המוסלמים בהר הם ברשותנו ובבעלותנו, וכשהמשטרה רוצה היא מגבילה את מספר הנכנסים וגילם. אכן יש חולשות בהופעת רשותנו ובעלותנו, כפי שהיו גם אז, וכפי שישנה חולשה בהופעת ריבונותנו גם בשאר "שטחי מקומות ארץ חיי קדשנו" אז והיום, אך אין זה משנה את קביעתו היסודית של הרצי"ה שהר הבית נמצא "ברשותנו ובבעלותנו".
העליה להר פוגעת בריבונות
יתירה מזאת, לא רק שהרצי"ה קובע שאיסור הכניסה אינו פוגע בריבונות, הוא מלמדנו עוד שדווקא שמירתנו על קדושת ההר והימנעותנו מכניסה אליו היא היא שתחזק את ריבונותנו בהר. שכן כך הוא כותב בסיום הכרוז הנ"ל: "גם אם אנחנו נזהרים בכניסה שמה, כפי מידת ההלכה, גם בתוך כך ומתוך כך קבועה וקיימת בכל תוקפה בעלותנו על כל שטח המקום הזה, ורשותנו למציאותם זאת של הגויים שם, שאינם בשום אופן בעלי המקום הזה". כי הר הבית - הר ד' הוא, מקום הקודש והמקדש, ואי אפשר בשום אופן שריבונותנו בו תתחזק על ידי חילולו, אלא רק על ידי הזהירות השלמה בקדושתו העליונה, שהיא ורק היא תפיח בנו עוז וקוממיות לשמור על ריבונותנו וקישורנו אליו.
לכן ברור שהאיסור המוחלט של רבנו הרב צבי יהודה להיכנס להר כולו תקף וקיים כיום בדיוק כפי שהיה בשנת תשל"ז. השומע ישמע והחדל יחדל, אך אנו נלך בעקבות רבנו הגדול מורה הדור והדורות בכל נתיבות גאולתנו ותחייתנו, עד שיפוח היום וינוסו הצללים, ואז נעלה כולנו יחד כל בית ישראל בקדושה ובטהרה אל בית ד' אלקינו.
הכותב הוא חבר ארגון "מורא מקדש"