''כשרות חברתית''

בתקופת משבר רוחני וחברתי, באמצע המאה ה19-, ראה ר' ישראל מסלאנט ענק הקודש והמוסר את שחיקת הערכים החברתיים כמקור כל צרה. הוא יסד תנועה תורנית והלכתית שכל כולה התמסרות מוחלטת לתיקון חברתי ומוסרי ע"י פיתוח הרגישות האישית. זו היא תנועת המוסר אשר האירה את שמי היהדות מאז ועד היום.

כך תיאר את דמותו הרב קוק זצ"ל במלאת יובל לפטירתו: הרעיון שהקיף את חייו כולם היה להמציא את הרטייה הכללית לתחלואי הנפש לכל שכבות החברה. הוא התבונן וראה כמה עמוקה היא המחלה המתאפיינת בהסחת הדעת מן הבקורת העצמית.

"על ידי כך שהאנשים הנם טרודים בחיי יום יום חומריים או בטרדות השכליות שלהם אין איש משים על לבו למצוא את עצמו בסערת החיים, ומתוך כך הולכת היראה הטהורה ומתרחקת מתוך הלבבות. ומכוח זה כל המידות וכל המעשים הולכים ומתקלקלים והדור הולך ומתדלדל וסכנה צפויה לעמדת התורה והיהדות האמתית ח"ו. מה שהדור צריך, עתה בייחוד, לדעת הוא שיחד עם תורת המוסר ושלהבת אִשה נשא הוא את לבו להבליט ברבים את הצדק החברותי****, את החומרה המיוחדת שבמצוות ובחובות שבין אדם לחבירו. שאין יסוד ליראת שמים ולטהרת המידות מבלעדם. על המידה המיוחדת של עומק החשבון של יראת השם שהיא מביאה לידי התגברותה של מידת הצדק החברותי**** וביסוסה בעולם, אשר עמד עליה בכל תוקף קדושתו, מעידים הם סיפורים רבים ונאמנים ממקורות שונים בכל הליכות חייו אשר ראוי שיתחבר על זה ספר גדול ומקיף, ולזכר עולם יהיה צדיק.

במצב דורנו עתה ובייחוד, כלשונו, יש להוסיף שמן טהור על האור הגדול של הצדק החברותי הנובע מעומק יראת השם. דומני שהר"י מסלאנט בתורתו ובמעשיו הרחיב את "הצדק החברותי" שבין אדם לחברו לכלל "צדק חברתי" אשר מאופיין בנורמות חברתיות כוללות. הנה שלושה סיפורים, אירועים מאפיינים, מהליכות חייו:

פעם נתבקש לבקר ולחוות דעתו על דרכי עבודתה ורמת כשרותה של מאפיית מצות חדישה. הוא סקר בענין רב את כל סדרי העבודה והתבונן על הפועלים ועל עמלם. בסיום הסקירה שאל אותו בגאווה בעל המאפייה: ומה אומר הרב? והוא ענה לו: הגויים מעלילים עלינו שאנו נותנים ח"ו דם ילד נוצרי במצות. ולא היא. אך לפי מה שראיתי יש כאן איסור דם. את דמם של הפועלים אנו מערבים במצות. למאפייה כזו לא אתן שום כתב כשרות. ובמקום אחר כששאלוהו על מה יש להקפיד במיוחד בשעת אפיית המצות הוא ענה: שלא לצעוק על האשה אשר לשה את הבצק.

הוא היה אומר: אסור להדר במצוות – על חשבון אחרים.

פעם נתארח אצל עשיר אחד. כשניגש ליטול ידיו נטל בכמות זעומה. העירו לו מה שכתוב בדבר מעלת מי שנוטל ידיו בשפע מים ואמר: זה אני יכול לעשות רק בביתי. כאן חס אני על רגליה של המשרתת אשר צריכה להביא את דליי המים.

וכן נהג בשעת סעודה גדולה. שהיה רגיל למהר ולסיים אכילתו מוקדם משום המלצרים והעובדים האחרים אשר תפקידם לשרת ולנקות, והם ממתינים עד לסיום הסעודה. רגישות מסוג זה חורגת מתחום הדין ומידת הדין. שהרי עובדים אלה נשכרו לכך ועובדים מתוך בחירה. אעפ"כ אין הרי"ס יכול להתעלם מעולמם של העובדים עצמם כבני חורין ומזכויותיהם כעובדים ולא כעבדים.

* * *

"צדק צדק תרדוף למען תחיה וירשת את הארץ".

ירושת הארץ, קיומנו בה ואיכות חיינו בה כחברה, כמדינה וכקהילה תלויים חד משמעית ברמת הצדק שלנו. יש כאן תלות קיומית בין עתידנו המדיני ובין הנורמות החברתיות, המשפטיות והמוסריות.

הכתוב מדגיש ושונה פעמיים: "צדק צדק תרדוף" (דברים טז, כ) לא רק כדי לבטא נחישות אלא ללמדנו שגם את הצדק יש לרדוף בצדק. מה הכוונה?

במצב החברתי המשפטי הנתון, ברור לכל כי לצדק יש מחיר. השדה המשפטי הוא זירת מאבק של אינטרסים ובעלי כוח ושליטה. סיכוי הזיכוי של נאשם אשר ביכולתו לקנות שירותי עו"ד בכיר מן השורה הראשונה גבוהים פי כמה מסיכוייו של חסר יכולת, כך גם עניינם של ארגונים ושל קבוצות חלשות נידון לכישלון עקב חסרון כיס, אוזלת יד וקשיי ייצוג. גופים כמו הסנגוריה הציבורית ומחלקות הרווחה קורסים תחת עומס וצמצום תקציבי ניכר. לרדוף צדק בצדק פירושו לקיים מערכות משפט שוויוניות ככל האפשר. פירושו שנוכל לקיים הלכה למעשה את הכלל ש"דין פרוטה כדין מאה". ולא עוד אלא שנהיה רגישים לכך שפרוטה אצל עני היא יקרה כמו מאה אצל עשיר. הכתוב מצווה את שופטי ישראל: (דברים א, טז): "שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו. לא תכירו פנים במשפט כקטן כגדול תשמעון...". ואמרו (סנהדרין ז, ב): "הרי זו אזהרה לבית דין שלא ישמע דברי בעל דין קודם שיבוא לבעל דין חבירו". הרי ברור שיש לתת שוויון גמור בין בעלי הדין, בין החלש לחזק, בין מי שיודע לטעון ורוכש לעצמו עו"ד יקר לבין מי שאין ידו משגת. יש להעניק שוויון הזדמנויות ויחס שווה. "כקטון כגדול תשמעון" – "שאם קדם –