חבר מועצת עיריית ירושלים חנן רובין, הודיע אמש (ראשון) לראש העיר ניר ברקת ויו"ר סיעתו עפר ברקוביץ' על התפטרותו. הסיבה למהלך אינה נעוצה בתפקיד חדש שקיבל או בשערוריה בה היה שותף, אלא בנושא לא שכיח בקרב נבחרי הציבור והוא חשבון נפש שערך עם עצמו שבסיומו הבין כי בעת הזו התפקיד לא עושה לו טוב מבחינת עבודת המידות שלו.
"זה זמן מה שהמילים שתקראו כאן יושבות אצלי עמוק בבטן ומחפשות איך לצאת. ובכל פעם שניסיתי להוציא אותן, רעדו לי הידיים", כתברובין בדף הפייסבוק שלו.
הוא ידע שלא כולם יזדההו דבריו ויש כאלה שאף לא יאמינו לו, אך בכל זאת הוא הרגיש צורך לשתף את הציבור, "חלקכם תקראו ותחשבו שאני הזוי; אחרים עלולים להתייחס לדברים בציניות; אבל מרביתכם, כך אני רוצה להאמין, שהייתם לי כשותפים למסע בפוליטיקה הישראלית ב5 השנים האחרונות, תבינו לליבי".
רובין סיפר כי החליט להתפטר מתפקידו במועצת העיר, "אני יודע מה אתם חושבים - נמאס לו מהמלחמה האחרונה עם ברקת, ובטח זו מחלוקת אידיאולוגית, או שהוא מתקדם לרשימה ארצית, או שסתם נוצר משבר על המנהיגות בינו לבין החבר'ה האחרים בהתעוררות, כי ככה זה בדרך כלל בעולם הפוליטי. אנשים עוזבים אותו בגלל מחלוקות וקונפליקטים עם אחרים".
עם זאת הוא טען כי "העזיבה שלי שונה. כי הסיבה למעשה שלי אינה תלויה באף אחד אחר. היא תלויה אך ורק בי, בעבודת המידות שלי, וברצון העז שלי להיות ראוי להמשיך בפוליטיקה. נשמע מוזר, לא? אם אני רוצה להמשיך, אז למה אני עוזב?"
כאן הגיע חבר מועצת העיר שהתפטר לאירוע שגרם לו להרהר על עזיבת החיים הפוליטיים, "לפני כמה חודשים טובים הצלחתי להעביר בישיבת מועצה, לראשונה אי פעם, תקציב לארגוני ההתחדשות היהודית בירושלים. הפעם הראשונה שעיריית ירושלים הכירה באופן רשמי בארגונים כמו אלול, עין פרת, בית הלל או הישיבה החילונית, ולמעשה הכירה ביכולת ללמוד תורה גם באופן לא חרדי".
הוא לא ייחס חשיבות רבה מדי לנושא עצמו אלא לזה שהיה מדובר במאבק "ארוך וממושך, שיחות ופגישות בבתי רבנים לתוך הלילה, תקיפה פיזית מצד חבר מועצה אחר, איומים של החרדים בפרישה מהקואליציה ומה לא. כל הנסיון והיכולות שלי מהשנים האחרונות הושקע במשבר הזה, וברגע האמת, ולא מעט בזכות ראש העיר שהתגייס - זה גם הצליח".
מעדיף את הציבור החרדי? ברקתצילום: פלאש 90. יונתן זינדל
"אני זוכר שצעדתי הביתה מאותה ישיבת מועצה והפלאפון שלי לא הפסיק לרטוט", הוא המשיך לספר, "הודעות בלי סוף, כאן או באופן אישי, שטענו שאני מדהים. ואני חייכתי לעצמי וחשבתי לעצמי שאכן אני מדהים. ושאני לא יכול לחשוב על מישהו אחר שהיה מצליח לגרום לזה לקרות. וברגע שנכנסתי בדלת, הלל הסתכלה עלי ואמרה לי 'אל תעוף על עצמך יותר מידי. אל תשכח שזה הכל בגללו' והצביעה כלפי מעלה".
לדבריו, "זאת הייתה הפעם הראשונה מאז שנבחרתי לתפקידי שהתבלבלתי. ששכחתי שזה לא אני. באותו היום רם לבבי. אז נכון, אני לא מלך וממש רחוק מלהיות אחד, וגם לא צריך להפריז בכח שיש לחברי מועצה ( אנחנו לא סופרמן שמציל את העולם), ובכל זאת, יש לנו כח ויכולת להשפיע, ובאותו הרגע הבנתי שהתאהבתי בכח הזה. שכחתי מגורמים כמו מזל, עזרה, הקב"ה, והפכתי את זה ל'אני'. וה'אני' הזה הוא בדיוק מה שהיהדות מבקשת להכחיד אצל מנהיגים".
רובין התלונן על כך שבעולם הפוליטי כיום, "נוצר מצב עקום שבו רוב זמנם של מנהיגים מוקדש לשמירה על הכיסא. מצב אבסורדי שבו המנהיגים אשכרה צריכים לרדוף אחרי התפקיד, במקום שהתפקיד ירדוף אותם. זה הכי הפוך מהמודל שיהדות ביקשה לבנות. זה הופך את הפוליטיקה במקום להיות שליחות - ללהיות עסקנות (במובן הרע שלה)".
לטענתו, "לרדיפה המתמדת הזאת יש מחיר נפשי גבוה - היא יוצרת גבהות נפש. אתה עסוק בלשווק רק הצלחות, כי זה מה שהופך אותך לפופולארי, וזה מאוד משכנע. מקבלים אותך בכבוד ובהדר בכל מקום שאליו אתה הולך, אתה נוסע לחו"ל, מארחים אותך היטב, עובדים צעירים בעירייה מגמגמים כשהם מדברים איתך. אתה, כולה בן 35, בגיל שלהם, והם מתרגשים ועוד מבקשים לעשות איתך סלפי. בהתחלה זה נראה הזוי, ואח"כ אתה מתרגל. ולא טוב בכלל להתרגל. פתאום פונים אליך שרים או עסקנים בכירים, שואלים אותך מה התוכניות להמשך, ואיפה תרצה לראות את עצמך. מזמינים אותך לאירועים סגורים, רק כדי לשמור על קשר. קשה מאוד להישאר ממוקד בהווה, כשכל כך הרבה מסביבך רוצים לגרום לך להסתכל רק על העתיד, וקשה עוד יותר לשמור על הענווה שהיהדות מצפה ממנהיגיה"
חבר סיעת התעוררות לשעבר כתב כי הוא בטוח שהדרך לשנות ולהשפיע עוברת דרך העיסוק בשדה הפולי, אך לדבריו, "אתה נכנס לפוליטיקה כדי לשנות אותה, וככל שעובר הזמן היא משנה אותך".
בהמשך הוא ציין כי "ברגע שזהיתי ניצנים ראשונים (ואולי הם לא היו ראשונים? זה איני יודע) של התמכרות לכוח, החלטתי לעשות את המעשה הפוליטי הכי מטופש שעשיתי עד כה (והיו לי לא מעט כאלו): החלטתי לזנוח הכל ולוותר על המומנטום, היוקרה, ההצעות המפתות, ההזדמנויות והישיבה במקומות הכי טובים באולם בכל אירוע בירושלים. לא רק לא להתמודד בפעם הבאה ולתת לדברים להתמסמס מעצמם, אלא לעשות משהו שיכאיב ויפגע עכשיו. להוכיח לעצמי שאני מסוגל להפסיק באמצע, לעצור בשיא. לעזוב הכל עכשיו כדי להוכיח לעצמי שאני לא מכור לכח".
אז זהו", סיים רובין את דבריו, "אחרי 5 שנים, מתוכן 4 כחבר מועצת העיר מטעם תנועת התעוררות, אני עוצר את הכל. כי יש מי שצריך לסמן וי על ריצת מרתון, ויש מי שמסמן וי על קפיצת באנג'י, ויש אותי, שרוצה לסמן וי על זה שוויתרתי על הכח והמומנטום שהיה לי. ורק אחרי שאצליח לעשות את הוויתור הזה, כשאשב בבית ואתגעגע לפגישות הליליות אצל ראש העיר, לאקשן עם החרדים, לנסיונות גישור השונים, ליכולת להחליט משהו ולראות מערכת עירונית שלמה מבצעת, לתחושות הכבוד בכל אירוע - רק אז אדע שאני ראוי באמת להיות בעולם שאני כל כך להוט לשנות, ויכול באמת לשרוד אותו. מבטיח לעשות הכל כדי לחזור, ומקווה שאהיה ראוי לכך".