כידוע, מצד הדין גט חייב להינתן מרצונו החופשי של האיש. הרמב"ם מיישב את הסתירה בין חיוב זה לבין האפשרות במקרים מסוימים לכפות את הבעל במכות עד שיאמר 'רוצה אני' באופן מופלא.
לפעמים אדם אונס את עצמו בדעתו הרעה לעשות דברים המנוגדים לרצונו האמיתי, הוא למעשה פועל מתוך אונס בגלל כל מיני חסמים שמטשטשים את רצונו האמיתי. השוטים נועדו להסיר את החסמים הללו ולחשוף את הרצון האמיתי של האדם, וכך בסופו של יום הגט ניתן מרצון.
שעת הנישואין, שעה שבה שורה האהבה ויש שלום בין בני הזוג, זו העת המתאימה ביותר לחשוף את רצונו האמיתי של האדם. בטרם נתגלע סכסוך, ולפני שנוצרו חסמים מטשטשים כדוגמת רגשות קשים של שנאה ונקם ועצות אחיתופל של עורכי דין, זו העת לברר עם בני הזוג מה רצונם האמיתי, וכיצד נכון לשיטתם להתנהל בשעת משבר. בירור זה בא לידי ביטוי בהסכמי קדם נישואין.
הסכמים אלו חושפים למעשה את רצונם האמיתי והמקורי של בני הזוג, ומגלים כי אין הם רוצים להרע זה לזה גם לא בעתות מצוקה ומשבר. הקנס הכספי לא נועד אלא להסיר את החסמים המטשטשים שנוצרו בשעת הסכסוך, ולחשוף את הרצון האמיתי המגולם בסעיפי ההסכם. אכן, קיימת מחלוקת ראשונים בשאלה אם קנס עצמי שקיבל על עצמו אדם מרצונו החופשי פוסל את הגט, אולם מחלוקת זו הוכרעה בשו"ע שפסק שהגט כשר, ואף הרמ"א שהחמיר, החמיר רק לכתחילה.
אז מדוע לנקוט דוקא בגישה המחמירה במקום שניתן למנוע כל כך הרבה סבל? מדוע מעוררים הסכמים אלו כל כך הרבה התנגדות? ולמה דווקא בזמן האחרון יוצא השד במלוא העוצמה מהבקבוק, ואנו זוכים להצהרות מפחידות כדוגמת זו מהשבוע האחרון לפיה "הסכם קדם נישואין מביא להריסת חיי משפחה"?
יש להניח כי דווקא האמת ההלכתית שבבסיס הסכמים אלו היא זו המהווה איום כל כך גדול על מערכת בתי הדין והיא זו המניעה את המתנגדים להשמיע את קולם בצעקה רמה ובמתקפה תקשורתית חסרת תקדים. לא במקרה קולות אלו גברו דווקא בשנים האחרונות מעת שאיגוד רבני צהר, איגוד שאינו חשוד בליברליות יתרה, יצא עם הסכם משלו המעוגן הלכתית ואשר תפוצתו הולכת וגדלה. ככל שהסכמים אלו יתקבלו ותפוצתם תרבה כך גדל החשש מפני כרסום נוסף בכוחו של בית הדין הרבני, העלול למצוא עצמו במרבית המקרים כחותמת גומי בלבד להסכמת הצדדים להתגרש.
רק כך ניתן להסביר את הפער בין יחסם החיובי של רבנים ודיינים להסכמי קדם נישואין בחו"ל לבין יחסם השלילי, לעיתים של אותם דיינים עצמם, להסכמים בישראל.
אזרחי ישראל משלמים מחיר פעמיים: פעם ראשונה – הם שבויים בתוך תפיסת עולם מחמירה של דיינים המבקשים להדר בגיטין גם כאשר יש אפשרות להקל בדין ועל הדרך גם להקל על סבלם של הזוגות המתגרשים. פעם שניה - נשללת מהם הזכות לעשות שימוש בפתרון הלכתי לגיטימי בשל שיקולים פוליטיים שנועדו לשמר את כוחו של בית הדין.
כך גם אולי ניתן להסביר את השינוי שחל בעמדה של בתי הדין ויחסם להסכמים אלו. בשנה האחרונה פורסמו מס' פסקי דין אשר שללו הסכמים אלו בכל מכל וכל, וכך גם בספר הדיינים האחרון פורסם מאמר של הרב איזירר (שהיה דיין בבית הדין הגדול) בו הוא מביע התנגדות להסכם של רבני צהר. אך למרבה ההפתעה, עמדתם הרשמית של בתי הדין בשנת 2011 הייתה שונה לחלוטין. בדיון שהתקיים בכנסת לרגל יום העגונה בעניין הצעת חוק הנוגעת להסכמי קדם נישואין אמר הרב מיימון, ראש אגף עגונות, כי הוא מברך על היוזמה. לדבריו: "בתי הדין תומכים בעניין הזה ואין שום סיבה שזה לא יהפוך לאט לאט חלק מהליך נישואין. באמת במקרים מסוימים הוא יכול לפתור בעיות אחר כך בתוך הליכי ההיפרדות אם הם נדרשים."
גם סגן השר הרב אלי בן דהן, עוד בשעה שכיהן כמנכ"ל בתי הדין, תמך בחתימה על הסכמים אלו ואמר: "הסכמי קדם נישואין יכולים להיות כלי עזר בתיעול הליכי גירושין במיוחד במקרים בהם ברור שגירושי בני הזוג בלתי נמנעים אבל ההלכה אינה מעניקה לדייני בית הדין את הכח לחייב את הבעל למסור גט לאשתו".
אז מה השתנה? איך הסכם שיכל לפתור בעיות לפני כשבע שנים, ויכל להיות כלי עזר לפני כעשור, הפך להיות הסכם שגורם להרס חיי המשפחה, ולחשש חמור לגט מעושה? נראה כי הנסיון להפוך הסכמים אלו ל"הסכמים מהוסים" מחשש מדומה ל"גיטין מעושין", אינו נובע אלא מ"שיקולים מאוסים" שנועדו לשמר את כוחו של בית הדין הרבני ולאפשר הידור בגיטין, על גבם של אזרחי מדינת ישראל.
הכותבת היא טוענת רבנית ועורכת דין בארגון 'יד לאישה' מבית רשת אור תורה סטון