מי שכתב את המחקר החדש על החמ"ד לא שאל שאלה אחת פשוטה: איך ההורים מגדירים את עצמם - דתיים, מסורתיים או חילוניים. כי מי שמכיר את החמ"ד יודע שקרוב ל-50 אחוז מתלמידיו באים מבתים מסורתיים ברמה כזו או אחרת. סקר של הלמ"ס מצא כי ישנם כ-11 אחוז דתיים, כ-11 אחוז מסורתיים-דתיים ועשרים ושלושה אחוז מסורתיים.
בממ"ד ישנם כ-20 אחוז מכלל תלמידי ישראל היהודים, כך שאם ישנם רק 20 אחוזי נשירה, הרי שיש אחוז גבוהה בהרבה שבוחר להישאר בחמ"ד למרות שאיננו דתי. זו הצלחה גדולה מאוד.
זאת ועוד, מתוך הכרות עם המערכת אני מכיר את ההתלבטות הרבה שיש למנהלי בתי הספר מתי נכון להשאיר תלמיד שאיננו דתי ומתי לא נכון, שהרי לפעמים הנזק שבפער בין הבית לבין בית הספר רב על התועלת, ופעמים ההשפעה הסביבתית על בתי הספר איננה פשוטה כלל ועיקר.
אני וחבריי בגרעין התורני במעלה אדומים נתקלים לא מעט במקרים בהם ישנה התלבטות לא פשוטה בשאלה זו. פעמים רבות בכיתות הנמוכות ניתן לגשר על הפערים, אבל בגיל מבוגר יותר ישנם לילדים רצונות שלהם, המושפעים ממה שקורה בבית ובשכונה. לפעמים אין ברירה אלא להמליץ להורה לא להתעמת עם ילדיו ולוותר, כי המאבק משיג רק תוצאות הפוכות ממה שאנו רוצים. הדברים מורכבים ומסובכים והנם דיני נפשות ממש.
אגב, במעלה אדומים הנשירה בבתי הספר היסודיים היא אפסית ובמעבר בין יסודי לחטיבה היא באחוזים בודדים, בגלל שיתוף הפעולה והשיח בין בתי הספר להורים.
לסיכום: מחקר זה לא רק שאיננו פוגע בחמ"ד אלא הפוך, רק מראה עד כמה המערכת מצליחה לקרב תלמידים רבים לתורה ומצוות ועד כמה דרכו של החמ"ד הדוגל בשיטת "העמידו תלמידים הרבה" מוכיחה את עצמה. כל זאת, מבלי להתעלם מהקשיים ומאתגרים רבים העומדים בפני המחנכים בזמננו.