רבות דובר על תופעת החזרה בשאלה של הציבור הדתי לאומי. ממחקר חדש שפורסם החודש ניתן ללמוד כי חלק לא מבוטל מבין תלמידי החמ"ד עוברים כבר במהלך שנות הלימודים הראשונות למוסדות שאינם דתיים.
המחקר, שנערך על ידי אלכס וינרב ונחום בלס עבור מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל בחודש מאי האחרון, ניסה להתחקות אחר החששות ההדדיים שבין האוכלוסיות הדתיות והחילונית.
"בציבור הדתי והחרדי", כתבו החוקרים בהקדמתם, "שוררת תחושה חריפה של התערערות הסטטוס קוו בנושאי דת". לעומתם, נכתב בתחילת המסמך, "אחרים רואים בתהליכי העלייה ברמת הדתיות סיכון קיומי לאופייה ולעתידה של המדינה בכלל ולאורח חייהם בפרט".
במחקר החדש ניסו השניים "לבדוק לעומק את הנתונים הנוגעים לשינויי נטייה דתית באוכלוסייה היהודית בישראל". לדבריהם, "הממצא העיקרי של העבודה הוא שאם מביאים בחשבון את מגמות השינוי ברמת הדתיות הרי התחזית להיקף האוכלוסייה הדתית, ובמיוחד החרדית, תהיה נמוכה בצורה ניכרת מהתחזית המביאה בחשבון רק את שיעורי הפריון הטבעי".
גרף מעבר תלמידים בין זרמיםצילום: מרכז טאוב
מסקנה זאת הם ביססו לא מעט על מעברי התלמידים בין בתי הספר מהזרמים השונים בשנות היסודי והעל יסודי ורגע לפני שהילדים ממשיכים ללימודי התיכון.
לפי הנתונים שאספו, בין כיתה א' לכיתה ח' ישנה נשירה של כ-20% בקרב הבנות שמתחילות את לימודיהן בבתי הספר הדתיים (כ- 15% עוברות למסגרות שאינן דתיות ו-3.5% למוסדות חרדים). בגזרת הבנים הדתיים חלה נשירה גדולה אף יותר כשרק 75% מבין הבנים שמתחילים את כיתה א' במוסדות החמ"ד לומדים בהם גם בכיתה ח' (21% עוברים לבתי ספר שאינם דתיים וכ-4% לבתי ספר חרדים).
נתון מפתיע נוסף לימד שגם במגזר החרדי חלה נשירה לא קטנה. כ-10% מהבנות שהחלו ללמוד במוסדות חרדים עברו במהלך 8 שנות הלימוד הבאות לזרמים אחרים (4% לחילוני ו-6.5% לדתי לאומי). בקרב הבנים מהציבור החרדי שיעור הנשירה הגיע לכמעט 13% (4.5% לבתי ספר חילוניים ו-8.5% לממ"ד).
לעומת מגזרים אלו, במגזר החילוני הנשירה נמוכה בצורה משמעותית כשבין התלמידים והתלמידות רק כ- 2% עזבו בין כיתה א' ל-ח' את הזרם הממלכתי.
למצולמים אין קשר לכתבה. תלמידים עם סגן השר ליצמן
צילום: פלאש 90. הדס פרוש
עוד צוין במחקר כי בחינת המפה הדמוגרפית רק על בסיס הגידול בהרכב האוכלוסיות מזמן ניתוחים לא מדוייקים. במחקר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לפני מספר שנים, ניסו אנשי הלמ"ס לחזות הגידול במגזר החרדי לעומת זה הכללי (חילוני , מסורתי ודתי).
מהנתונים עלה כי בעוד שבשנת 2019 יחיו בישראל 1.1 מיליון חרדים מתוך 8.8 מיליון תושבים (12.5%), בעוד 40 שנה שיעור הציבור החרדי יותר מיכפיל את עצמו כשבשנת 2059 מבין 15.6 מיליון האנשים שיחיו בישראל, 4.15 מיליון מהם (26.6%) יהיו חרדים.
וינרב ובלס הצביעו על כך שנתוני הלמ"ס לא לקחו בחשבון תנועה בין שלוש הקבוצות והזרמים וכי "גידולה של כל אחת מהקבוצות נקבע כמעט אך ורק על סמך שיעורי הפריון שלה". נתונים אלה מטילים ספק גדול על החשש מ"הדתה" מאחר וכפי שהחוקרים ציינו, "נראה אפוא כי ממדי העלייה ברמת הדתיות נמוכים ככל הנראה מממדי הירידה ברמת הדתיות".
לצד זה, עלה מהנתונים כי מערכת החינוך של הציונות הדתית אינה מצליחה לשמר חלקים גדולים מתלמידיה ותלמידותיה במוסדות החמ"ד, שהוריהם מעדיפים בשלב מסויים להעבירם לבתי ספר שאינם דתיים.
מנאמני תורה ועבודה נמר כי "הנתונים נכונים אך יש לחדד את הפרשנות, לא מדבור בחילון אלא בעיקר בנשירה ועזיבה של משפחות שעד היום היו חלק מהחינוך הממלכתי דתי ומוצאת את עצמן מחוץ למערכת במילים אחרות: הציבור הדתי, מתמרכז סביב ה"הארד קור הציוני דתי" ואילו המסורתיים, שהיו בעבר חלק מרכזי במערכות החינוך הדתי, עוזבים. זה צריך להדאיג אותנו".
עוד אמרו בתנועה כי "ישנם מספר גורמים, אך תופעת החילון היא רק גורם אחד. הבעיות נמצאות להערכתנו ב: סינון והדרה של אוכלוסיות אשר נעשים בדרכים ישירות ועקיפות. תהליכי התחרדות של מוסדות החינוך הדתי אשר מרחיקים את האוכלוסייה המסורתית לבחירה בחינוך פחות דתי (למשל, 55% מכיתות א' כיום הן נפרדות מגדרית).
"שיקולים כלכליים: בתי הספר בחינוך הדתי גובים כסף רב (הגבייה בחינוך הממלכתי-דתי העל יסודי היא פי 3 מהחינוך הממלכתי). ושיקולי נוחות גיאוגרפיים: במקרים רבים הליכה לבית הספר הדתי מצריכה נסיעה ארוכה יותר, פיזור ילדים במספר רב מידי של מסגרות וכדומה.