מה הפך את סדרת הספרים לרלוונטית ונקראת גם עשרים שנים לאחר צאתה לאור, ומה גדולתה של ג'יי קיי רולינג ביחס לסופרי פנטזיה אחרים. לא קראתם? זהירות, ספויילרים לפניכם!
למעלה מעשרים שנים חלפו מאז פורסם לראשונה ספרה הראשון של ג'יי קיי רולינג "הארי פוטר ואבן החכמים". הספר, כך מספרים, נכתב על גבי מפיות מסעדה, על ידי אם חד הורית שלא הצליחה לכלכל את בתה, והפך מהר מאוד לרב מכר. משם, הדרך לכתיבת שאר הספרים בסדרה הפכה לסלולה ומובטחת. הוצאות הספרים, אשר סירבו לקבל אליהן בתחילה את הסיפור המשונה שלא השתייך לאף ז'אנר באופן מוחלט, התחרטו עמוקות, ורולינג הפכה לאחת הנשים העשירות בעולם.
אז מה הפך את הספרים הללו לסיפור הצלחה, כך שתורגמו לעשרות שפות, ונמצאים ברשימת עשרת הספרים הנמכרים בעולם? שוחחנו עם שיר ראובן ודור מן סער, מגישי הפודקאסט "ההסכת שאין לומר את שמו", בתאגיד השידור הישראלי. בו הם מקריאים פרקים, ומנתחים לעומק, מנסים לקלף את העלילה והדמויות, באופן המצליח להסביר מעט, מה הפך את סדרת הספרים, לרלוונטית, ונגישה, גם לילדים וגם למבוגרים כאחד, ומדוע גם אחרי כל כך הרבה שנים, היא מתאימה גם לימינו, ואולי יותר מתמיד.
דור סער מן-דוקטורנט בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב, ושיר ראובן -תסריטאית וסטנדאפיסטית, הכירו עוד בימי התיכון, אבל בפועל נפגשו רק בצבא. דור כתב אז בלוג אישי, ולימים, כאשר חיפשה שיר עם מי להגיש את הפודקאסט, היא ידעה שהוא האיש הנכון לתפקיד. "אמנם אנחנו מעולמות תוכן אחרים לגמרי, אבל יש לנו היכרות מוקדמת, וכימיה מאוד טובה, אז חשבתי שזה יכול להיות מעניין", מספרת שיר. "דור עשה חלוקה מאוד יפה ונכונה של שני הספרים הראשונים, כל אחד קורא אותם, כותב הערות, ואז אנחנו מדברים עליהן".
" width="100%">
"מהרגע הראשון - הארי פוטר הקסים גם מבוגרים"
דור: "אני חושב שמה שבאמת עובד חזק בהארי פוטר, זה שהוא לכאורה ספר ילדים, אבל מהרגע הראשון הוא הקסים גם מבוגרים. וגם מי שקראו אותו בתור ילדים, חזרו אליו שוב ושוב ושוב כשהם הפכו למבוגרים. והיום, גם ילדים קוראים אותו. זה ספר שאת יכולה להתחיל אותו בכל שלב בחיים שלך, ולחזור אליו בכל שלב, ולחוות אותו כל פעם מחדש. ויש מעט מאוד יצירות תרבותיות שהן כאלה".
שיר: "זו יצירה מאוד ארוכה, וזה עובד לטובתה של רולינג. בנוסף, היא הצליחה לתפוס איזה מאבק בין טוב לרע, כלומר, שמות מאוד גדולים, לדילמות שבסופו של דבר מתרחשות בהרבה רגעים בחיים שלנו. ונראה לי שדווקא להיאחז במטאפורה הזו של טוב ורע, למאבק, ולבחירה ביניהם, היא מאוד קוסמת. זה מה שחשבתי לפני שהתחלתי לעבוד על הפודקאסט. אבל דווקא כשקוראים את זה בצורה מאוד צמודה, מאוד כיף לראות כמה היא דייקה בהמון דברים, והיא ידעה לזקק המון רגשות. שזה הקתרזיס המושלם ליצירת אומנות – כשאת מרגישה רגש, לא יודעת מהו בדיוק, וזה מסתובב בתוכך ועושה בלאגן, ואז מישהו מדייק לך אותו, מתאר אותו ושם במילים, יש בזה משהו מאוד מרגיע. אני חושבת שזה מה שיצירה ספרותית טובה עושה. והיא הצליחה לעשות את זה בסיפור שהוא מאוד מרובד. עם המון כדורים שהיא מג'נגלת ביניהם. זאת יצירה מאוד עשירה.
אני חושבת שחלק מהסיבה לכך שמבוגרים מאוד נמשכו לזה, זה כי זה הזכיר להם את העולם הפנימי שלהם שהם כבר שכחו, וזה משהו שלא שמים לב שקורה, כי זה קורה לאט, ולא תמיד עוקבים אחרי השינויים האלה. אני מרגישה שדווקא מתי שמשקפים לי את הפנטזיות הכי גדולות שלי כילדה, אני אומרת, 'זה נכון. ממש רציתי שמישהו ישלוף אותי ויגיד לי שאני מיוחדת'. כי עכשיו כמבוגרת זה ממש לא רצון שיש לי. דווקא בגלל שזה ראי כל כך צלול לפנטזיה ילדית, יש בזה משהו מאוד נעים. ויש שם גם משהו מאוד נאיבי, אין שם עיסוק בנושאים בעייתים גם כשהארי מתבגר והופך לנער". "זו פנטזיה במלוא מובן המילה", מוסיף דור.
הוגוורטס - בית הספר לקוסמות, אולפני יוניברסל סטודיו, יפןצילום: shutterstock
פנטזיה או לא פנטזיה?
דור: "זה לא רק ספר פנטזיה, כי רולינג מוכשרת. היא הצליחה למזוג כמה ז'אנרים ביחד ולעשות את זה טוב. אני לא כל כך אוהב ספרי פנטזיה, והרבה אנשים שאוהבים יותר ספרי פנטזיה שהם הארד קור, לא כל כך אוהבים את הארי פוטר. הם אומרים שיש יצירות מורכבות יותר, טובות יותר, והם אולי צודקים. כי נכון שזה לכאורה ז'אנר פנטזיה, אבל זה גם מאוד ספר הרפתקאות, וזה היה ונותר ספר ילדים במובן הטהור של המילה. כלומר גם כשקורים בו דברים אכזריים ודמויות מתות, יש בו משהו בבסיס שמדבר בסוף על חוויה של ילדות. ושל התבגרות, וזה הופך אותו למאוד חזק בעיניי".
שיר: "אני לא רואה סיבה להגדיר, אבל אני מסכימה עם דור, שהיא לקחה כאן כמה ז'אנרים שהיא אוהבת, שיש לה תשוקה אליהם בכתיבה, והצליחה ליצור יצירה מאוד נגישה. כי ספרי פנטזיה הם בדרך כלל 'גטו', והם לא נגישים למי שלא חובב את הז'אנר".
דור: כשאני חושב על זה עכשיו, אולי בגלל זה רולינג נדחתה כמה פעמים. תמיד מספרים איך היא ניגשה להוצאות הספרים בספר הראשון וכולן דחו אותה, ולדעתי זה קשור לזה. כלומר, אנשים קראו את הספר ואמרו 'מה היא רוצה, זה לא כאן ולא שם', אני מניח שלבן אדם מאותה הוצאה זה נראה מוזר, כי רגילים לחשוב בצורה של חלוקה לז'אנרים, זה מתח, זה עיון, זה ספר ילדים וכו', והארי פוטר קצת מעמעם את ההגדרות האלה".
"מפלט המאפשר התמודדות נפשית - עם הרוע שיש בעולם"
שיר: "אני חושבת שזה שאין קוסם שחילק את הנשמה שלו לשבעה חלקים, ואז חזר ומנסה באמצעות קסמים להשמיד את הארי פוטר, זה מספיק רחוק מהמציאות, כדי שזה יהיה מרגש, ולא רק מפחיד. זה לא אימה, בגלל שזה מתווך על ידי המון קביים של פנטזיה. אחרי קריאה בהארי פוטר, מעולם לא פחדתי שקוסם רשע יבוא ויאיים עליי".
דור: "אני מוצא את הנקודה הזו רלוונטית יותר בתקופה שלנו, מאשר בתקופה שהארי פוטר יצא לראשונה. כי העולם תמיד היה מקום לא פשוט, אבל היום אנחנו עדים להרבה יותר דברים קשים מאשר לפני עשרים שנה. זה לא כמו פעם שבסוף היום ההורים ישבו מול הטלוויזיה וראו חדשות, היום זה מתקיף אותנו בהמון אמצעי תקשורת, ואנשים חיים פה חדשות 7/ 24, וזה דברים שמחלחלים לילדים הרבה יותר מבעבר. והארי פוטר הוא באמת מפלט טוב ונוח שמאפשר איזו התמודדות נפשית לילד, וגם למבוגר, עם הרוע שיש בעולם".
"נכון לגמרי" מחזקת שיר את הדברים, "אני חזרתי לקרוא את הספרים אחרי שקרה לי דבר שלא ידעתי איך לעכל אותו בתחום הרוע, הרגשתי שלא מגיע לי הדבר שקורה לי, וחזרתי להארי פוטר ממקום של 'אוקיי, זה יסביר לי', וזה עזר לי. זה מאוד פשטני להגיד, כלומר, אין פה המלצה לקרוא הארי פוטר במקום ללכת לטיפול, אבל זו כן משענת נוחה שמסדרת לך את העולם, ולי היא עזרה באותו רגע באופן מיידי".
צילום: shutterstock
אם הספר היה נכתב היום, אילו שינויים היו קורים בו?
שיר: "זו שאלה טריקית, כי מצד אחד העולם השתנה, אבל מצד שני רולינג מאוד מתעקשת בספרים לא להשתנות עם העולם. אז אני לא יודעת אם היא הייתה מחבקת את הפוליטיקלי קורקט כמו שעושים ביצירות אומנות אחרות. אני בספק אם היא הייתה הופכת את הארי לאישה שחורה, אבל אני מניחה שהיא הייתה בוחרת בגיבורה בת. והיא גם אמרה כבר, שהיא חושבת שהרמיוני והארי היו צריכים להיות ביחד ולא הרמיוני ורון".
דור: "נכון מאוד. רואים את זה כבר בסוף הספר הראשון, להרמיוני יש בגרות נפשית מאוד רצינית, וגם הארי יותר בוגר מרון, ויש בזה חיבור מאוד עמוק". "רון, הוא אחת הדמויות הכי לא מטופלות, בגלל שהדמות שלו לא מבוססת עליה", אומרת שיר, "בנוסף, אני חושבת שהארי הוא דמות לא טובה. שומרים עליו מאוד, הוא תמיד עושה את הבחירות הנכונות, הוא תמיד מוצא את הפתרון לכל סיטואציה, וזה מבאס, הספר צריך היה להיות על הרמיוני".
דור: "מבחינת דמויות אהובות יש בי חיבה למורים. היית שמח לכמה הרחבות של מקגונגל בספרים. וגם דמבלדור, הוא לכאורה דמות מאוד טובה, מעין טוב אולטימטיבי, אבל בכל ספר קצת מתחדש העניין שיש בו גם משהו קצת בעייתי. זה בולט יותר בספרים האחרונים, אבל ניכר גם בספר הראשון, שבו הארי אומר להרמיוני ורון שדמבלדור ידע מכל מה שהם עושים, והרמיוני אמרה: 'מה? זה ממש חסר אחריות', והארי פותר אותה ב'לא, עזבי הוא מגניב'. אז בתור ילד אתה חושב, 'כן הוא באמת מגניב', אבל בתור מבוגר אתה אומר, 'הוא באמת קצת חסר אחריות', וזה חוזר בספרים הבאים. יש בו משהו לא פתור, והוא דמות מעניינת מהבחינה הזו, תמיד נשאר בה משהו לא מושג".
מה צריך להיות הפרויקט הבא של רולינג?
שיר: "אם אני מסתכלת על הטלוויזיה הכי טובה שעשו בעיניי, שזה הסופרנוס, שם יש דמויות כמו בספר, אז הדבר שהייתי רוצה שהיא תכתוב זה דווקא סדרת טלוויזיה ב-HBO. כי אני חושבת שיש לה כישרון מאוד גדול גם לעומק וגם לאקשן. אבל היא יכולה לעשות הכל, היא כותבת מאוד מוכשרת".
