מי שמאמין שהתקשורת ברובה שמאלנית, בעלת אג'נדה, צהובה, ובגדול מסלפת את המציאות שתתאים להשקפת עולמה, יאהב בהחלט את הסרט ה-41 של קלינט איסטווד, "ריצ'רד ג'ול", המופץ על ידי טוליפ אנטרטיינמנט ועולה בבתי הקולנוע בארץ ביום חמישי 16 בינואר.
הוא גם יכול להבין ואולי להתענג על העובדה שרוב מבקרי הקולנוע בארץ ובעולם התנפלו על הסרט הזה והאשימו את איסטווד בשוביניזם (משום שמככבת בו תחקירנית טלוויזיה שמוכנה לעשות הכול, כולל שוחד מיני, כדי להשיג סקופ).
פרט נוסף העושה את הסרט הזה חריג על רקע מרבית הסרטים המופקים בארצות הברית (ובארץ), שעלילתם מצייתת לאג'נדות הליברליות-פוליטיקלי קורקטיות, רב-תרבותיות של העולם המערבי בימינו, ובמיוחד נזהרות בעידן ה-ME TOO מלהציג קרייריסטיות שלא סולדות מהטרדה מינית, זה שאיסטווד הבמאי לא נרתע מלבקר בחריפות את המשטרה ואת התקשורת.
ועוד משהו חריג: פול וולטר האוזר, השחקן בתפקיד ריצ'רד ג'ול, הוא כבד משקל בלשון המעטה. אדם שמן מאוד, שנושם בכבדות, מתנייד באיטיות, מאוד לא כריזמטי, ובכל זאת הוא כוכב הסרט. בין היתר משום שריצ'רד ג'ול האמיתי, כפי שרואים בצילום של סוכנות רויטרס, היה גם הוא אדם גדול ממדים.
ריצ'רד ג'ולצילום: סוכנות רויטרס
העלילה של הסרט מבוססת על מעשה שהיה: בשנת 1996, באולימפיאדת אטלנטה, חושף אחד המאבטחים, ריצ'רד ג'ול, תיק חשוד המונח מתחת לאחד הספסלים. הוא מזעיק את כוחות הביטחון, ובמקביל מזהיר ומתחיל לפנות את מאות האנשים המקיפים אותו, ובכך מציל בגבורה אינספור חיי אזרחים.
אלא שכאשר האף. בי. איי. מתחיל לחקור את הפרשה, ומגלה כי המאבטח הוא רווק תימהוני בן 35 שחי עם אמו, וכאמור לאו דווקא גבר אטרקטיבי ודי כבד פה, מחליטים חוקריו שהוא האשם. הוא הטמין את הפצצה בתיק והוא הזהיר מפניה. ולמה עשה זאת? – כדי למשוך תשומת לב וליהנות מהמהומה התקשורתית, כחלק מהסטייה והמוזרות של אישיותו. התקשורת מתנפלת בחדווה על הרמזים של החוקרים, צרה על ביתו הצנוע, עוקבת אחריו לכל מקום, מכפישה אותו, לועגת לאורחות חייו, גורמת לו להסתגר מדוכא בבית, וגורמת לאמו (אותה מגלמת השחקנית הנפלאה קטי בייטס המועמדת על כך לפרס אוסקר כשחקנית משנה), לפנות פומבית לנשיא ארצות הברית שיעזור לה ולבנה. הנשיא לא נעתר.
היחיד שמסייע לג'ול הוא עורך דין עצמאי שיוצא להגנתו, מצליח להטות את דעת הקהל ואפילו לגרום למשטרה להודות שאין לה שום הוכחה נגד ג'ול. המפגע האמתי אגב, התגלה כעבור כמה שנים.
צילום: טוליפ אנטרטיינמנט
ריצ'רד ג'ול חוזר לשרת כמאבטח ולאחר מכן אפילו כשוטר, משאת חייו, אבל לא באמת מתגבר על מה שעוללו לו, מפתח סוכרת ומת בן ארבעים ושש.
אם יש בעיות עם הסרט הזה, הן בעיקר שתיים: הוא קצת ארוך ואיטי מדי, שעתיים פלוס. ולדברי המגנים הרבים בתקשורת, התחקירנית שהוא מכפיש, לא התנהגה במציאות כפי שהיא מתוארת כאן, לא ניסתה לפתות את מקורותיה, והייתה אכן נחושה ועקשנית להשיג מידע, אבל מהוגנת לגמרי.
לא לאלימות –
צניעות –
התנהגות ושפה –
ערכים –
שווה צפייה -
איכות קולנועית –