האם מותר למוסלמים לשבת בארץ

בס"ד

לשאלה זו אני מצרף לך מאמר הלכתי שתמציתו היא שרוב הפוסקים שאנו הולכים על פיהם (למשל השו"ע) סוברים שאיסור "לא תחנם" - לא תתן להם חניה בארץ, כולל במפורש גם מוסלמים.
כל דין "גר תושב" נאמר רק בזמן שהיובל נוהג וגם בתנאים מיוחדים. זה כלל לא מתאים לערבים הפלשתינאים של ימינו.


--------

בס"ד

איסור מכירת הארץ
ארץ ישראל כשמה כן היא, ארץ של ישראל.
זוהי ארץ שבוחרת את אלה שיגורו בתוכה, והיא "מקיאה את יושביה" כשהם אינם ראוים.
יודע הבורא יתברך שמו שלפעמים אין אנו עומדים על גודל ערכה של הארץ, ואנו עלולים להניח לגוים שאינם ראוים לשבת בתוכה אם מחמת רחמנות ואם מחמת מפחד ועצלות, לפעמים אנו עושים כן מחמת חוסר ידע, על כן בזמן כיבוש הארץ על ידי יהושע ציונו הקב"ה גם בתורה על ידי משה וגם על ידי יהושע לא להשאיר בארץ את יושביה. "ואכלת את כל העמים .... לא תחס עינך עליהם ולא תעבד את אלהיהם כי מוקש הוא לך". וחזר ה' על אזהרה זו מספר פעמים כיון שישיבתם של העמים בארץ היא סכנה גדולה. סכנה רוחנית, סכנה של התבוללות, "כי יסיר את בנך מאחרי ועבדו אלהים אחרים". גם יהושע חוזר ומזכיר לבני ישראל את הסכנה של ישיבת הנכרים בארץ ישראל "והיו לכם לפח ולמוקש". ישיבת הנכרים בארץ תציק לנו מאוד. "ואם לא תורישו את ישבי הארץ ... וצררו אתכם על הארץ..". עד שבסופו של התהליך אנו עלולים להגיע למצב שבו "..וחרה אף ה' בכם והשמידך מהר".

אין שינוי בתורה
המצבים האלו שמפניהם הזהירה התורה בימי יהושע אינם זרים לנו גם היום כל עיקר, דברי התורה לא השתנו, לא משתנים וגם לא ישתנו לעד. אנו רואים יום יום את אזהרות ה' מתגשמות מול עינינו. ואין אנו רוצים לשתות את כוס התרעלה עד תומה.
אמנם יש לראות מבחינה הלכתית איזה מהמצוות שנצטוינו בימי יהושע שייכות גם להיום. והאם האיסורים האלו שייכים לכל האומות, לעובדי ע"ז או לשבע העממים בלבד.

א. "לא ישבו בארצך"
בשמות כג לג' מצווה התורה: "לא ישבו בארצך פן יחטיאו אתך לי כי תעבד את אלהיהם כי יהיה לך למוקש" פסוק זה שבתורה כולל בתוכו שלושה נימוקים לאסור ישיבת נכרים בארץ ישראל.
א. פן יחטיאו אתך לי.
ב. כי תעבד את אלהיהם.
ג. כי יהיה לך למוקש.

הרמב"ם
הסביר הלכה זו בכל אומה ולשון שהם אסורים לשבת בארץ ישראל עד שיהיו גרי תושב ויקבלו עליהם שבע מצוות בני נח. וכמו שמביא הרמב"ם הלכות עבודת כוכבים פרק י' הלכה ו': .. בזמן שיד ישראל תקיפה עליהם אסור לנו להניח עובדי כוכבים בינינו, ואפילו יושב ישיבת עראי או עובר ממקום למקום בסחורה לא יעבור בארצנו אלא עד שיקבל עליו שבע מצות שנצטוו בני נח שנאמר "לא ישבו בארצך" אפילו לפי שעה, ואם קבל עליו שבע מצות הרי זה גר תושב, ואין מקבלין גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג אבל שלא בזמן היובל אין מקבלין אלא גר צדק בלבד.
לפי דברי הרמב"ם האלו אין להניח גוי יושב בינינו אם לא קיבל עליו שבע מצוות בני נח, שאז הוא גר תושב. אך גר תושב אי אפשר לקבל בימינו כשאין היובל נוהג.
הראב"ד חולק עליו וכותב בהשגות : א"א. זאת לא מצאנו ולא שמענו מעולם והפסוק שהוא מביא בז' אומות הוא ואפילו לדבריו ישיבה כתיב בהו ולא העברה.
לדעת הראב"ד איסור "לא ישבו בארצך" הוא רק בשבעה עממין. ואם כך לכאורה אין לאיסור זה משמעות כיון ששבע אומות אלו נאבדו בזמן שסנחריב מלך אשור הגלה אוכלוסין ממקום למקום והתערבו האומות ואין מכירים כיום את שבע העממין. וכמו שכתב הרמב"ם ברמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק יב הלכה כה: כשעלה סנחריב מלך אשור בלבל כל האומות ועירבם זה בזה והגלה אותם ממקומם, ואלו המצרים שבארץ מצרים עתה אנשים אחרים הם, וכן האדומים שבשדה אדום,
סיכום: מחלוקת.
היוצא מכל האמור לעיל כי איסור זה של "לא ישבו בארצך" במחלוקת בין הראשונים הוא שנוי.
לרמב"ם איסור זה שייך לגבי כל אומה ולשון שלא קיבלו שבע מצוות בני נח, ושייך בכל מצב ומקום שביכולתינו לעשותו. אך גם אם אין יכולת בידינו לקיים ההלכה כתיקנה, ודאי הוא שאסור למכור לנכרי שאינו גר תושב, ולתת לו לשבת בארץ.
לראב"ד מותר לתת לשאר עממין לשבת בארץ, ואע"פ שלא מקבלים בימינו גר תושב, מותר לנוהגים כ"גר תושב" לשבת בארץ. וכדבריו בהלכות איסורי ביאה פרק יד הלכה ח: שבזמן שאין היובל נוהג יושב )הנוהג כגר תושב( אפילו בעיר עצמה שאין קדושת הארץ עליה כשהיתה ...
אמנם גם לראב"ד אין בכך שום היתר למכור להם בתים או קרקעות כדלהלן.

ב. "כי לי הארץ"
הרמב"ן מזכיר את הפסוק "לא ישבו בארצך" בענין שבעה עממין. ומשמע שמבין כדעת הראב"ד שרק בשבעה עממין שייך איסור זה. הרמב"ן שם מביא את דעת רש"י הסובר שאסור להניח שבעה עממין גם אם יקבלו עליהם שבע מצוות. וחולק עליו הרמב"ן ואומר שאם יקבלו שבע מצוות ויהיו גרי תושב יהיה מותר להניחם כמו הגבעונים. ומכאן לכאורה שמותר להניח לשאר אומות לגור בארץ אפילו אינם גרי תושב.
אמנם לדעת הרמב"ן יש איסור אחר נוסף למכור קרקעות בארץ ישראל לכל נכרי מדין ישוב הארץ כדברי הכתוב בויקרא כה כג': "והארץ לא תמכר לצמתת כי לי הארץ, כי גרים ותושבים אתם עמדי" ומסביר הרמב"ן בספהמ"צ ל"ת רכז' שיש במצוה זו איסור מכירת קרקעות לנכרים בארץ ישראל כיון שהארץ הזו של ה' היא.
בכל מקרה כל הפוסקים ובכללם הרמב"ן והראב"ד מסכימים שיש במכירת בתים וקרקעות לנכרים איסור דאוריתא מדין "לא תחנם" וכדלקמן.

ג. "ולא תחנם"
איסור מיוחד יש האוסר מכירת קרקעות ובתים לנכרים בארץ ישראל, איסור שקיים בכל זמן ובכל מצב והוא "לא תכרת להם ברית ולא תחנם". והסבירה הגמרא בע"ז כ: שמשמעות הפסוק היא: "לא תתן להם חניה בקרקע".
וכך כתב הרמב"ם שם בהלכות ע"ז על פי הגמרא: ומפני מה אין מוכרין להן שנאמר "ולא תחנם" לא תתן להם חנייה בקרקע שאם לא יהיה להם קרקע ישיבתן ישיבת עראי היא,
איסור זה של "לא תחנם" שייך רק במכירה שנותנת להם חניה בקרקע, אך השכרת בתים אינה נאסרת מפסוק זה כיון שהיא זמנית ואינה נותנת קביעות בקרקע.
אמנם קרקעות אסור להשכיר אפילו לזמן מוגבל כיון שהשכרה זו מפקיע את הקרקע מהמצוות התלויות בארץ.
תוס' - איסור שייך בכל הנכרים. על פי פשט הגמרא איסור זה שייך בכל האומות כדברי התו"ס בע"ז כ. ד"ה דאמר. שאומר כי כך היא משמעות הסוגיא. וכנראה כוונת תוס' בין השאר לעובדה שכל נכרי הקונה קרקע מפקיע אותה מהמצוות, וכל נכרי השוכר מרחץ מפעיל אותו בשבת. ופעולות אלו אסורות בכל נכרי, והגמ' לא חילקה בין הגוים שאסור למכור להם קרקעות לגוים שאסור למכור להם בתים, ולא חילקה בין אלה שאסור למכור להם בתים וקרקעות לנכרים שאסור להשכיר להם מרחץ. א"כ משמע שהגמרא מדברת בכל נכרי. וכן משמע בכל המפרשים שלא הגבילו את הדין לשבעה עממין, ואם הדין היה שייך רק בשבעה עממין, הרי העיקר חסר מן הספר. ועוד שהרי כל הפוסקים דנו בנוכרים שבימיהם אע"פ ששבעה עממין לא קימים בימינו. אלא ודאי שכולם הבינו פשט הסוגיא כתוס' שבכל עממין עסקינן.

ד. דין ישמעאלים
באלפיים השנים האחרונות היו קוני הקרקעות האפשריים בעיקר ישמעאלים, ורוב הפוסקים שאסרו על מכירת קרקעות לנכרים לא חילקו בין ישמעאל לאחרים, ומזה לבד מוכח שישמעאלים בכלל האיסור.
אמנם להסיר כל ספק ניתן לראות זאת במעמדו של "גר תושב" שאינו "גר צדק". ומהו גר תושב? זה גר שמצד אחד אינו שומר תרי"ג מצוות שהרי מותר לו לאכול טריפה ונבלה "לגר אשר בשעריך תתנה ואכלה". אמנם הוא נקרא "גר תושב" כי מותר לו לגור ולשבת בארץ. ומהו גר תושב אומרת הגמרא בעבודה זרה סד: איזהו גר תושב? כל שקיבל עליו בפני ג' חברים שלא לעבוד עבודת כוכבים, דברי ר"מ; וחכ"א: כל שקיבל עליו שבע מצות שקבלו עליהם בני נח

הרמב"ם
מהגמ' הנ"ל ומלשון הרמב"ם בהלכות עבודת כוכבים פרק י' הלכה ו' שהובא לעיל. עולה בבירור שגוי שבפועל מקיים שבע מצוות בני נח אינו נעשה גר תושב מיד עד שיקבלוהו. ואם כן העובדה שהישמעלים אינם עובדי עבודה זרה לא הופכת אותם לגר תושב כי:
א. הם צריכים לשמור את כל שבע מצוות בני נח.
ב. צריכים לעבור תהליך של "קבלה".
ג. לא מקבלים בימינו גר תושב.
וכן כתב הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה פרק יד הלכה ז: אי זה הוא גר תושב זה עכו"ם שקיבל עליו שלא יעבוד כו"ם עם שאר המצות שנצטוו בני נח ולא מל ולא טבל ה"ז מקבלין אותו והוא מחסידי אומות העולם, ולמה נקרא שמו תושב לפי שמותר לנו להושיבו בינינו בארץ ישראל כמו שביארנו בהלכות עכו"ם. וכן מוכח בדבריו בהלכות מאכלות אסורות פי"א ה"ז. וכ"כ בתשובותיו סימן קמח במפורש שאיסור "לא תחנם" שייך גם בישמעאל.

הרשב"א והריב"ש
הרשב"א בתשובה בח"א ח' משמע שפוסק כנגד הרמב"ם, כי ניתן ללמוד מדבריו שאין איסור "לא תחנם" בישמעלים כיון שאינם עובדים עבודה זרה. שם התיר הרשב"א לתת מתנת חינם ל"גוי שאינו עובד עבודה זרה" כמובא בע"ז סד: רב יהודה שדר ליה קורבנא לאבידרנא ביום אידם, אמר: ידענא ביה דלא פלח לעבודת כוכבים. א"ל רב יוסף, והתניא: איזהו גר תושב? כל שקיבל עליו בפני ג' חברים שלא לעבוד עבודת כוכבים! כי תניא ההיא - להחיותו.
ואם מותר מתנת חינם, - אפשר ללמוד להתיר גם חניה בקרקע למי שאינו עובד ע"ז שמחד פסוק נפקא. וכן כתב בשו"ת הריב"ש קי"ט שאין איסור לתת מתנת חינם למי שאינו עובד ע"ז.
אמנם אם נדייק דיוק זה תקשה הגמ' בע"ז כ: על הרשב"א והריב"ש. וצריך לחלק איזה חילוק בין מתנת חינם לחניה בקרקע וצ"ע.
אמנם שאר הראשונים שאסרו לתת לכל גוי מתנת חינם כדלקמן, יסבירו את הגמ' בע"ז סד: כמו הסברו הא' של הרשב"א שסתם מתנה אינה לחינם, אלא לדרכי שלום או לטובת הנאה.

הטור הב"ח הב"י והשו"ע
יש שמנסים לדייק מהטור בחו"מ רמט' שאיסור "לא תחנם" לא שייך בישמעלים אלא רק בעובדי ע"ז שהרי הטור כתב שם: אסור לתת מתנם חינם לעובד כוכבים אבל מותר לתת לגר תושב שהרי מצוה להחיותו. ומבינים הם בדבריו עכו"ם דווקא עובד כוכבים ומזלות. ומדייקים הם מכך שלישמעאל מותר לתת מתנת חינם, כיון שישמעאל אינו עובד עכו"ם וא"כ לא חל עליו האיסור של "לא תחנם". אך ניתן לדייק לאידך גיסא מסיום דבריו, שהרי התיר ליתן רק לגר תושב. וא"כ אסור לחון ישמעאל. כדעה זו האחרונה הבין מרן הב"י בדברי הטור.
ולהוציא מטעות כתב הב"י במקום: ומה שכתב רבינו )הטור( "אסור לתת מתנת חינם לעובדי כוכבים", לאו לאפוקי ישמעאל, אלא לאפוקי גר תושב, דהיינו שקיבל עליו שבע מצוות בני נח, וזהו שאנחנו מצווים להחיותו.
על דברי הב"י הקשה הב"ח : ולפי דבריו קשה למה לו לרבינו לכתוב לעובדי עבודה זרה ולתת מכשול שיבינו למעט ישמעאלים.
הב"ח לא מתרץ ולא קובע דעה, כיון שאם יתיר לתת לישמעלים יקשה עליו מיד המשך דברי הטור "אבל מותר לתת לגר תושב" משמע למעוטי ישמעאלים.
אמנם הסבר הב"י מוכרח בהסברת דברי הטור כיון שביו"ד סימן קנ"א הביא הטור את הדין של איסור מכירת קרקעות ולא הגביל אותו לעכו"ם או לשבע עממין דוקא, ולא התיר למכור לישמעאל. והרי ביו"ד מובא עיקר הדין של מכירת קרקעות. ואם כוונת הטור היא שמותר למכור קרקעות לישמעאל, היה צריך להשמיע לנו היתר זה במקומו ולא מתוך "דיוק מסופק" במקום אחר. אלא ודאי שדעת הטור שאין למכור קרקע או בית לכל נכרי בארץ ישראל.
וכך פסק למעשה מרן בשו"ע בשולחן ערוך יורה דעה קנא סעיף ח'. שם כלל את כל העמים באיסור. אין מוכרים להם בתים ושדות בארץ ישראל, אבל משכירין להם בתים, ולא שדות. ובסוריא, מוכרים בתים ומשכירים שדות. ובחוצה לארץ, מוכרים אלו ואלו.
ולישב דברי הטור כיצד כתב דבר המשתמע לשני פנים, הסביר דבריו רבי חיים פלאג'י ב"נשמת כל חי" יו"ד ר"ן וכתב שם: נטיתי ליבי לבאר בהא דקי"ל דאנו מצווים על לא תחנם דהיינו שאסור לתת לגוי מתנת חינם אי גם על הגוים שבזמנינו שאינם עובדים עבודה זרה אנו מוזהרים על ככה או לא?. ואען ואומר דהנה זה נמצא מפורש במרן בית יוסף בחו"מ סי' מט"ר דכתב דכל גוי במשמע ישמעאל. לאפוקי גר תושב. וכן הרב ש"ך ביו"ד סימן קנ"א ס"ק ח"י והרב ש"ג שם אות ל"ד. וכן ראיתי להרב הפרישה ולהרב מסגרת השולחן שם בחו"מ שהביאו דברי מרן ב"י בלי חולק. וכ"כ בספר בית לח"י ביו"ד שם ס"ד ח' ושער אפרים ובס' מזבח אדמה שם ביו"ד די"ב ע"ג. וכמו כן ראיתי להרב זקן שמואל ז"ל בחו"מ סימן מט"ר דקמ"ה ע"ב שכתב "ועובדי עבודה זרה לאו דוקא כ"כ מוהריק"א ז"ל והדין עימו וכו'" יעוין שם. והרב ב"ח שם בחו"מ הביא דברי מרן ב"י, וטעות סופר נפל וצריך לומר "לאו לאפוקי ישמעאל אלא לאפוקי" וכו' יעוי"ש והוא ז"ל תמיה יקרא על דברי מרן אלו. וזה לשונו )של הב"ח( "ולפי דבריו )של הב"י( קשה, לא היה לו לרבינו )הטור( לכתוב לעובדי עבודה זרה ולתת מכשול שיבינו למעט ישמעלים. ולפי עניות דעתי דלפי שהמלכויות מקפידים אם יזכירו שם גוי בספרינו במקום שאיננו לכבוד על כן הסירו מילת גוי וכתבו במקומו לעובדי ע"ז. אבל עיקר הנוסחה בספרי רבינו היא "אסור לתת מתנת חינם לגוי וכו'" וכדאיתא בסוף פרק קמא דעבודה זרה. עכ"ל.
ולמעשה כותב רבי חיים פלאג'י מה שכל עוסקי התורה יודעים, שכאשר כתוב בספרים "עכו"ם" אין הכוונה לעובדי עבודה זרה בדווקא אלא לכל נוכרי. לפי הסבר פשוט זה אין כל סתירה בדברי הטור, ואין הוכחה ממנו או מדברי הב"ח שמותר למכור קרקעות לישמעלים אלא להיפך.
ובאמת בדפוס ראשון של הב"ח מופיע כל הסיום המובא בדברי הרב פלאג'י, ובנוסחאות מדויקות של הטור כתוב "לגוי" כדברי הב"ח. עיין בהוצאת הטור השלם בענין זה. לפי זה קשה מאוד להסתמך על דברי הטור והב"ח להתיר לישמעאל.
ה"כפתור ופרח"
ויש מביאים ראיה מדברי הכפתור ופרח (פ"י כ"ח) שהתיר בשעת דחק למכור לישמעלים. אך המעיין בדבריו יראה בדיוק להיפך. כיון שהוא כותב במפורש שאיסור "לא תחנם" שייך גם בישמעלים אע"פ שאינם עובדים ע"ז. ומה שהתיר למכור היה במקרה שגם אם היהודי לא ימכור לישמעאלי, הישמעאל יגור בדירה. וסיבת ההיתר בנויה על לשון התורה "לא תחנם" שהעיקר למנוע מהם חניה וישיבה בארץ ולא איסור מכירה דוקא. כדברי הגמרא בגיטין מד. : המוכר ביתו לעובד כוכבים - דמיו אסורין, ועובד כוכבים שאנס ביתו של ישראל, ואין בעליו יכול להוציאו לא בדיני ישראל ולא בדיני עובדי כוכבים - מותר ליטול את דמיו, וכותב ומעלה בערכאות שלהן, מפני שהוא כמציל מידם. אמנם מדבריו ודאי אין להביא ראיה שמותר במקרה רגיל למכור קרקע לישמעאל. (ועיין בענין זה באורך ב"ארץ חמדתינו").

"מזבח אדמה"
מי שהתיר במפורש למכור קרקעות לישמעלים הוא הגאון בעל "מזבח אדמה" שהתיר למכור לישמעאלים בתים כיון שאינם עובדי ע"ז. ולפלא הוא כיון שרוב המקורות שהביא הרב "מזבח אדמה" להתיר להם מכירה נאמרו על חו"ל, והוא מסתמך על דברי הטור הב"ח והכפתור ופרח דלעיל. והדברים תמוהים כיון שהוא עצמו הביא בספרו "פרי האדמה" "שאפילו לישמעלים שאינם עובדים עבודה זרה שייך לאו זה" של לא תחנם. וקשה לישב הסתירה בדבריו, )אם לא שסיבתה נעוצה בעול הכבד שהטילו הישמעלים על היהודים בזמנו (ה'תקל"ז) כפי שרמז הוא בעצמו בדבריו. ובאמת אם נתבונן במצב הקשה של היהודים בתקופה ההיא, נבין למה נדחק הגאון בעל "מזבח אדמה" למצוא היתר. וכל אלו שהביאו את הפסק שלו לא הכריעו כמותו, והביאוהו רק כדי למצוא היתר במקרה דחק גדול כפי שהיה בימיהם(. כך או כך בודאי שאי אפשר לדחות בדבריו את פשט הגמרא והבנת כל הפוסקים שכתבו בפשיטות לאסור בכל נכרי, ובפרט שדבריו סותרים זה את זה. ובודאי שאי אפשר להעמיד דבריו במקום מרן השו"ע שכתב מפורש בב"י בחו"מ רמט' שאיסור "לא תחנם" שייך גם בישמעלים במתנת חינם. ומכל שכן הוא שאסורים גם בחנייה בקרקע כדמשמע בדבריו ביו"ד סימן קנ"א.

ה. היתר מכירה בשביעית
ואין להביא ראיה ממה שהתירו מכירת קרקעות לישמעאלים בשביעית. כיון שזו "הוראה מיוחדת" כדברי המתירים במשפט כהן סג' שאמר כי ההיתר הוא: "בדחק עצום ונורא כזה" "והוי כחלל שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה" "והצדדים הללו אינם נופלים מכל דרכי היתר של הדברים הדחוקים הרבה" והרואה יראה שאי אפשר כלל ללמוד מהמכירה שבשביעית לגבי מכירה רגילה, ובמיוחד שבמכירה לשביעית מדובר במכירה זמנית, וגם אז מוכרים רק את העצים ולא את הקרקע וצירפו עוד כמה וכמה צירופים שעיקרם הוא להציל מעבירה וכד' ועם כל זה אין רוח כל החכמים נוחה מהיתר זה.

ובאמת מענין זה ניתן לראות שאין אפשרות להתיר את מכירת דירה לישמעאל. שכל המתנגדים ל"היתר המכירה" התנגדו בעיקר מטעם איסור מכירת קרקעות לישמעאלים. וכל מי שהתיר לא קבע בפשיטות שמותר למכור לישמעאלים אלא בכל הצירופים שלעיל ועוד צירופים אחרים ולבסוף כתבו "והוי כחלל שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה".

ז. ביטול עשה
בענין מכירת הקרקעות ישנה עוד סיבה לאסור והיא ביטול מצוות עשה לדעת הרמב"ן. שהרי הרמב"ן מנה בספר המצוות במנין מצוות העשה את מצוות ישוב ארץ ישראל וכתב שם. שלא נעזבנה ביד זולתינו מן האומות או לשממה. לדברי הרמב"ן נוסף במכירה זו איסור עשה, שהרי לדעת הרמב"ן מצוות ישוב הארץ היא מצוות עשה הקיימת בכל הדורות.

ח. חרפה וחילול ה'
ומלבד זה יש חילול ה' בהשתלטות הנכרים על ארץ ישראל, ודבר זה הזכירוהו רז"ל כמה פעמים ובגמ' וברמב"ם הלכות ברכות פרק י הלכה י ובשו"ע תקס"א. "הרואה בתי ישראל ביישובן מברך ברוך אתה יי' אלקינו מלך העולם מציב גבול אלמנה, בחרבנן אומר ברוך דיין האמת". ו"חרבנן" פירושו ישיבה של נכרים בהם, אע"פ שהן בנויות לתפארה. כיון שישיבת גוים בנחלת ה' חורבן וחרפה היא לנו ולארץ, ובמיוחד חורבן הוא השליטה שלהם בארץ ה'. וכדכתבו הב"י הב"ח הט"ז והא"ר והביאום המשנ"ב וכה"ח בסימן תקסא'. בחורבנן - אפילו יושבין בהן ישראל כיון שהישמעאלים מושלים עליהם מקרי בחורבנן. ולכן מתפללים אנו "ואל תתן נחלתך לחרפה למשול בם גוים".

ואל תטעה לומר שיש בזה איזה כונות זילזול לנכרים שנבראו בצלם אלוקים. לא. אין הדבר כך. אלא שזו ארץ ה' שניתנה לעמו ישראל ואין לנו לזלזל במתנת הקב"ה במתנתו של מלך. שהרי בדברים שאינם נוגעים לארץ ישראל, ואינם פוגעים בעם ישראל נאמר "מפרנסים עניי עובדי כוכבים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום, ואין ממחין בידי עניי עובדי כוכבים בלקט שכחה ופאה מפני דרכי שלום, ושואלים בשלומם ואפילו ביום חגם מפני דרכי שלום" רק שאין להיסחף באהבתם ולכן "ואין כופלין להן שלום לעולם, ולא יכנס לביתו של עובד כוכבים ביום חגו לתת לו שלום, מצאו בשוק נותן לו שלום בשפה רפה ובכובד ראש".