שמואל ב פרק כד

שלום וברכה

יישר כוח על הלימוד המשותף.

חלק גדול משאלותיכם הטובות נשאל על ידי חז״ל והפרשנים.

יש אכן עניינים שאינם ברורים כל צרכם בסיפור הזה, ואני אציע את אחת האפשרויות, אולם כמובן יש עוד אחרות.

שאלת היחס בין המנהיגים ובין העם אינה ברורה כל צרכה בעולם התנ״ך. שהלוא פעמים רבות נראה שהעם נענש בחטאי המנהיגים, ולא זו בלבד, אלא שבמקומות שבהם הטענה נגד המנהיגים היא שאין הם נוהגים כראוי כלפי הגר היתום והאלמנה - הצרה שמגיעה פוגעת לכאורה גם בגר ביתום ובאלמנה.

אכן נראה בעולם התנ״ך שהמנהיגות היא נשמתם של ישראל, וככזו היא מהווה את ציר היסוד. לא תמיד הדבר מבוטא בפועל, ואכן כפי שלמדתם - לעתים ממש נוצר פער בין המנהיגות ובין העם (״הרף ממני ואשמידם…״). אולם ביסודו של דבר זה בדרך כלל כך, ועל כן מדובר באחריות של נשמתם של ישראל - המנהיגות. מעבר לכך, כאן אפשר שהטענה היא גם נגד דוד עצמו, ואף הוא כלול בחרון אף ה׳ כלפי ישראל.

המתנת תשעת החודשים: עצם התופעה מאוד מוכרת לנו. כשנמצאים בתוך תהליך - לא נותנים את הדעת על משמעותו; כשהוא מסתיים - הטעם של התהליך כולו מריר וכואב, ורק אז מתבוננים במשמעותו, ובטעות שנעשתה.

השאלה לגבי הענשה גם אחרי חרטה עולה אף היא תדיר. ההנחה היא שהחרטה אמורה לתקן את המעשה מלכתחילה, ואם כן אין מקום להענשה. אולם אפשר שאחת מנקודות ההנחה אינה נכונה: אפשר שהחרטה אינה מלאה, שכן הוא מתחרט על המעשה, אבל אפשר שלא חדר לעומק הבעיה שריבונו של עולם טוען נגדו; אפשר שההנחה כי חרטה מבטלת הענשה אינה נכונה (זה בוודאי לא נכון בבית דין של מטה), ויש צורך בתיקון ובכפרה; מדברי הגמרא במכות ב ע״ב (הדף היומי לפני כמה ימים) עולה (בעניין אחר) שזו זכות לקבל עונש, כיוון שבכך נסגרת התנועה החוטאת בפני הקב״ה, ואין היא ממשיכה לחלחל, בניגוד לחוטא במזיד שלא זכאי לעונש, ואפשר שכך יש לקרוא את הפרק. ואולי לא ירדנו לסוף האפשרויות.

דבר: דבר היא התגלות ייחודית, מול כל העונשים האחרים. מתאים ללמוד את הנושא בפסח. אנו רואים זאת כבר במכות מצרים, שהדבר מוזכר באופן ייחודי. בראש ובראשונה עם שם הוי״ה: (״הנה יד ה׳ הויה במקנך״), אך גם במכה המכריתה (״כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך ואת עמך בדבר ותכבד מן הארץ״), וכן בדברי משה ״פן יכנו בדבר או בחרב״. אמרנו את זה בליל הסדר: ״ביד חזקה זו הדבר, ובזרוע נטויה זו החרב״. בשל כך נראה שמדובר על כך עתה.

איני זוכר עוד מקום שאדם היה יכול לבחור בעונש. אולם אצל שלמה אנו רואים שהאדם היה יכול לבחור בשכר, וגדלותו של שלמה היא שבחר בחכמה. אפשר שהדבר נובע מהאינטימיות המיוחדת עם דוד, ואולי מדברים שכתבתם למעלה - העובדה שכן הייתה חרטה, או שאפשר שזה עצמו ניסיון לדוד, ולאור בחירתו ניתן לראות את מעמדו הגדול בעיני ה׳.

שאלת מאבק או קבלת הדין אף היא שאלה כלל תנכי״ת. לעתים אנו מוצאים את התנועה הזו ולעתים את התנועה הזו. שתיהן בעלות אור גדולֿ, ושתיהן בעלות משמעות עמוקה, ועל כן מופיעות שתיהן. לא נראה מהפרק שיש ביקורת על דוד על כך שלא ״נלחם״, כי אם להפך: גדלות קבלת הדין ונפילה ביד ה׳ היא המפתח לגילוי מקום המקדש. ואולי את זה בא ללמדנו.

כל טוב ושוב יישר כוח ומועדים לשמחה

×

דברי תורה לפרשת השבוע

החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם

בהתחברות אני מסכים לתנאי שימוש ולמדיניות פרטיות

הרשם

✓ נרשמת בהצלחה