עצה ליציאה ממבוי סתום

שאלה

שלום כבוד הרב,

הנני פונה אליך בסוגיה די קשה, אשר לצערי אינה מועלית מספיק בקרב הציבור, ובקרב הציבור הדתי במיוחד, הנוגעת לשידוכים בין שני בעלי מוגבלויות הבאים מרקע דתי.

הסיפור הוא כזה:

לפני שבע שנים הכרתי בחור דתי, באתר היכרויות דתי, מאזור השרון בעל מוגבלות קלה, שצעיר ממני בשנה ושלושה וחצי חודשים.

אני, כבעלת מוגבלות בעצמי, ידעתי שמוטב לי להכיר מישהו עם מוגבלות, אך גם ידעתי שמוטב שזו תהיה מוגבלות קלה יותר משלי,

וגם העדפתי מישהו שגר לא רחוק ממני. עד שעה נסיעה, גג שעה ועשרים.

כמובן שמן הסתם לא אלאה אותך בכל הפרטים, אך אשתדל לציין את הפרטים הכי חשובים:

חשוב לי להדגיש, שהקשר ידע עליות ומורדות לא מעט פעמים, בעיקר מעצם כך שבהתחלה הבחור היה לחוץ חתונה, וטען לא פעם שהוא אוהב אותי.

וכל זאת... מבלי להיפגש אפילו פעם אחת אתי.

על כל פנים, בכל פעם שאמרתי שאני רוצה להיפגש עמו בכדי לדעת לפחות אם הוא אכן מתאים לי... תמיד היו לו תירוצים שהוא עסוק מדי,

הוא בדיוק היה בלימודי תואר ראשון, ואמר שהוא רוצה להיפגש אתי ואף להתחתן אתי, אך דרש שאמתין עד שהוא יסיים את הלימודים.

כששאלתי מתי הוא אמור לסיים את הלימודים הוא אמר לי שנותרה לו עוד שנה וחצי.

הכרנו כשהוא היה בן 24 ואני הייתי בת 25, וכששאלתי אותו זאת הוא כבר היה בן 25 ואני הייתי בת 26. דהיינו, הייתי אמורה להמתין עד שימלאו לי 27 אביבים.

חשוב לי לציין שוב, שלאורך כל הזמן הזה... מעולם לא נפגשנו פיזית. רק דיברנו בטלפון או התכתבנו.

בכל פעם ששבתי והזכרתי לו בעדינות שאני רוצה להיפגש אתו... הוא צעק עליי בלא מעט מקרים, וטען שיש לו לא מעט לחצים.

הן לימודיים והן ובמיוחד... מהצד המשפחתי.

בנוסף לכך, הוא יכל לנתק עמי קשר ולהיעלם לפרק זמן ממושך של בין שישה לשמונה חודשים, ואז לחזור ולנסות לדבר אתי בשנית.

רבתי על כך לא מעט פעמים עם אמא שלי, כי זה הזכיר לא מעט את הקשר שהיה לה עם אבי ועם משפחתו של אבי,

עד שהיא שמה קץ לכך והתגרשה ממנו לפני 22 שנה.

הבחור שהכרתי בא מרקע דומה לשלי, אולם טיפה שונה:

גם אצלו ההורים גרושים, ואין קשר עם האב, ושם יש משפחה גדולה יותר משלי, מאחר ושם יש חמישה ילדים, הוא הרביעי.

בעוד שאני באה ממשפחה של שלושה ילדים. אני בת הזקונים.

המוגבלות שלו באה לידי ביטוי, על ידי כך שהוא נולד בחודש השמיני להיריון, כך שהוא נולד כפג ובעקבות כך יש לו צליעה קלה ופזילה בעיניים (שהחמירה, כי הוא לא טרח להקשיב לי...),

אולם מעבר לכך הוא עצמאי, אפילו שירת בצבא שלוש שנים.

על כל פנים, ברוב הפעמים הוא יצר את הקשר ואחרי חודש לכל היותר היה מתחיל להילחץ, ומסיים אתי את הקשר על הדברים הכי שוליים

והכי מטומטמים שאפשר לתאר, ואז שוב היה חוזר אחרי כמחצית השנה והיה מתחנן שאקבל אותו שוב.

מה שעשיתי מצדי שוב ושוב, למורת רוחה של אמי, כי בכל זאת קיוויתי והאמנתי... שמשהו... אכן ישתנה.

הדבר הנוסף שמקשה כאן הוא... אמא שלו.

אמא שלו שתלטנית לא קטנה, 'קלפטע', כמו שנוהגים לכנות אמהות כאלו.

הוא לא מסוגל להגיד לה לא, אין לו מספיק אומץ לצאת נגדה ולעמוד על שלו.

בכל פעם אמרתי לו שיבחר או אני או אמא שלו, כי אמא שלי מצדה... עדיין לא מאמינה לחצי מילה שלו.

כך חלפו להן השנים, כשהקשר הוא נתק ואז חידוש לחודש ושוב היעלמות.

כשבאחד הימים הוא אף שלח לי תמונה שלו מסיום הלימודים עם הכיתוב: "בהצלחה בהמשך החיים." כסימן מובהק לכך שהוא לא מעוניין בי עוד.

ועליי לציין, שהצלחתו בסיום התואר הראשון גם נזקפת לא מעט לזכותי, מפני שעזרתי לו בחומר הלימוד למרות שמעולם לא למדתי זאת.

לפני שלוש שנים יזמתי מצדי קשר אתו, והזהרתי אותו שאם הוא שוב ייפרד ממני כך... זו הפעם האחרונה שאני אסתכל לכיוון שלו.

והפלא ופלא הוא היה שקט יותר, קשוב, קליל, סבלני ואף סיפר לי שהתחיל ללמוד תואר שני בחינוך (תחום שלעניות דעתי לא מתאים לו, מאחר והוא שב והצהיר לפניי שעם כל האהבה שלו לילדים... הוא לא סובל רעש צורמני סביבו)

שבתי והצעתי לו להיבחן שוב למשטרה, מאחר ובעיניי זה מקצוע שיותר מתאים לו ושגם בו הוא יכול לעבוד עם ילדים כקצין מבחן או משהו בסגנון.

הוא בלהתחלה התנגד אולם לבסוף התרצה ואמר שלמעני הוא ייגש להיבחן שוב, לצד המשך הלימוד של מגמת החינוך.

הצעתי לו לעבור ללמוד באזור שבו אני גרה (אזור הצפון), ואף ציינתי שיש לנו מכללה מאוד טובה לחינוך, אשר בה אפשר להמשיך את תוכנית הלימודים

אפילו אם התחלת במקום אחר ללמוד.

הוא מאוד התלהב מאחר וסוף-סוף יוכל לראות אותי, וגם אהב את העובדה שיוכל מיד להתחיל לעבוד.

העברתי אליו את הקישורים, והוא אף ניסה במהלך השיחה עמי ליצור קשר עם המקום. אולם מאחר ובדיוק הייתה חופשת פסח באקדמיות...

סיכמנו שהוא ינסה לפנות אליהם לאחר החג.

בכל מקרה, שמעתי שוב ושוב את אמא שלו ברקע, במהלך השיחות בינינו.

היא מאוד לא אהבה את העובדה שאני בקשר אתו, ולא בגלל שאני יותר מבוגרת ממנו כביכול או גרה במקום אחר, אלא בגלל שיש לי מוגבלות יותר משמעותית משלו.

בניגוד גמור לפעמים הקודמות, הפעם הוא היה צועק עליה או פשוט טורק לה את הדלת בפרצוף.

על פניו, נראה היה שיש שיפור... עד שדיברתי אתו על משהו שגרתי ויום יומי שאני עושה למען הבריאות שלי לחיזוק הגוף שלא אמרתי לו.

הוא שאל למה לא אמרתי לו, ואז התחיל שוב להיסגר ולכעוס עד שלבסוף סיים את הקשר עוד באותו היום שגילה פרט כה שולי ופעוט.

לא ידעתי ששמירה יום יומית על חיזוק הגוף כמו התעמלות, היא מתכון מפתח להרוס קשר כלשהו.

לפני שהוא נפרד ממני שוב (וכמו תמיד אך ורק בהודעות, אפילו לא בשיחת טלפון...), חסמתי אותו, נשמתי עמוקות ופשוט ניסיתי לחפש מישהו אחר לבנות אתו קשר ולפתח זוגיות.

חלפו מאז שלוש שנים, כשבמהלכן ראיתי והרגשתי שהוא מנסה ליצור קשר אתי.

כיום, הוא בן 30.5, ולפי מה שהבנתי עדיין גר אמא שלו, ועוסק בנושאים... שבעיניי לפחות... לא מתאימים לו.

נכון שמעולם לא פגשתי אותו, אבל למדתי להכיר את האישיות שלו.

במהלך שלוש השנים האלו השתניתי מאוד, התבגרתי, הבשלתי והתמקדתי בעצמי ואף אימצתי תחביב חדש שמסייע לי מאוד.

כפי שאתה מבין לא הצלחתי לפתח מאז שום קשר שהוביל לזוגיות, כי תמיד דחו אותי על הסף על שטויות.

וכעת משסיימתי לספר את הסיפור, שאלתי אליך כבוד הרב, היא מה אני עושה במידה והוא ינסה ליצור אתי קשר שוב:

להתייחס אליו ולקחת את הנושא לידיים שלי עם תנאים מסוימים, או פשוט להתעלם ולהאמין שלמרות הקושי ה' כן ישלח לי זיווג?

כי אני מצדי... לא מתכוונת כלל ליצור קשר אתו. הוא זה שקם והלך בכל פעם מחדש, וזאת... רק בגלל שרציתי לעזור לו ולהיות רעיה וחברה לחיים בשבילו.

אני מקווה שהסיפור הזה יגרום ללא מעט אנשים להבין את העניין לעומקו, ולדעת שלאנשים עם מוגבלות... הרבה יותר קשה לעתים למצוא זוגיות.

תודה. פורים שמח ושבת שלום.

אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו

תשובה